Alaska -אפילוג

אפילוג
"ג'ון! ג'ון!" כתבת חדשות נסערת רצה אחרי בדרכי אל בית הקפה. עצרתי וחיכיתי שתגיע אלי. היא רצה ברשלנות על עקביה הבינוניים והרוח שיחקה עם שערה השטני והעיפה אותו לצדדים. "הו ג'ון, תודה שעצרת." היא התנשמה בכבדות וסידרה את הדפים שאיימו ליפול מתיקה.
"הו, היי אלסקה." חייכתי אליה והצעתי לה עזרה עם התיק. "מגמת עיתונאות בפנימייה בסופו של דבר כן הניבה תוצאות מרשימות." סקרתי אותה במבטי, מנערה מרדנית מהפנימייה היא נהפכה לאישה מוכרת ומרוויחה… איך שהמציאות משנה את החשיבה של האנשים.
"שמעתי שהוצאת את הספר," היא דיברה בביטחון, בדיוק כמו שדיברה אז. "תענה לי על כמה שאלות?"
"מה דעתך שנשב בקפה קטן ואספר לך הכל?" הצעתי לה בנימוס והיא הנהנה. "שמעתי שיש כאן קפה מעולה." התחלנו להתקדם בשביל האבנים השבורות בין האנשים הממהרים אל משפחתם לחגוג את חג המולד. הרחובות היו מקושטים ורוב החנויות היו סגורות, כמו כל שנה בחג המולד. הטמפרטורה הייתה מתחת לאפס וכולם התעטפו בשכבות על גבי שכבות של בגדים.
"ג'ון, מנסה את מזלך בתחום השיווק?" היא צחקקה וסידרה את הצעיף האדמדם על צווארה. הקפה נראה קרוב יותר עם כל צעד שלנו, הלכנו בקצב אחיד, עקפנו ילדים קטנים לבשו מעילים ונראו כמו דובים קטנטנים. "אם כבר מדברים על שיווק ג'ון, איך הולך עם הספר החדש שלך? שמעתי שעושים ממנו סרט," היא התעניינה ואני די התעלמתי מדבריה, מחשבותיי היו עסוקות בשטרודל שאהנה ממנו בזמן שאענה על שאלותיה.
"השבוע מתקיימים הליהוקים לדמויות הראשיות, הסרט יצא בשנה הבאה," עניתי לה והתיישבנו בשולחן לזוג. מלצרית ניגשה אלינו והניחה את התפריטים. עצרתי אותה לפני שהלכה.
"שטרודל תפוחים ושוקו חם בשבילי, תחזרי עוד כמה דקות והגברת תבחר את מה שתרצה," הקראתי לה את בחירתי והיא חזרה אל המטבח. אלסקה הביטה בי בפנים מופתעות והניחה את התפריט בצד.
"כן, קדימה, השאלות," פניתי אל אלסקה, היא הוציאה את הטייפ מתיקה, כחכה בגרונה ויישרה את גבה.
"אוקיי, ג'ון גרין הסופר של השנה, ידיד ותיק מפנימייה אי שם באלבמה. כתבת ספרים שברגע נהפכו לרבי מכר ובעלי ביקורות חיוביות מאתרים שונים. אז לפני שתספר לנו מה הסוד שלך, בוא נתחיל מההתחלה. מאיפה הרעיון ל'מחפשים את אלסקה'?" היא שאלה ודיברה אל הרשמקול הקטן. המלצרית חזרה והיא אמרה לה את הזמנתה.
"לפני שעברתי לאלבמה חייתי בדרום יורקשייר, היה לי חבר, ג'ימי, והרעיון הגיע ממנו. עוד בתיכון התחלתי לכתוב את הטיוטה לספר, וכשעברתי קבענו הסכם קטן, הוא ייספר לי דברים מעניינים שקרו לו, ואני אעשה לו דמות בסיפור. מפה לשם, הוא ג'ק וחברתו סטפני שהיא אלסקה," סיפרתי לה ונזכרתי בכל הודעה שהוא היה מסמס לי, שסטפני אמרה ועשתה ככה וככה, ושהוא עישן בפעם הראשונה, וכשהם כמעט שכבו.
"מפתיע, כבר חשבתי שאלסקה הייתה האקסית שלך בתיכון, ושזה לא הלך ביניכם, אז החלטת להרוג אותה." היא צחקקה והמלצרית ניגשה אל השולחן עם הקינוחים שהזמנו. הריח המתקתק של השטרודל הקיף אותי ומיהרתי לטעום אותו. הודיתי באותו הרגע למלצרית שהגיעה בזמן וחסכה לי את המבוכה, בתיכון, עוד בכיתה ט' כשסטפני הייתה ההדלקות הראשונה שלי, ניסיתי להתחיל איתה, לרמוז לה, היא לא הסכימה אפילו לשתות מהבקבוק שלי. וכשהיא התחילה לצאת באופן רשמי עם ג'ימי, החלטתי שאני הורג את הדמות שלה, לא מתוך שנאה אליה, פשוט השתמשתי במוטיב המוות כדי לציין שהאהבה שלי כלפייה מתה.
"טעים?" היא שאלה ולקחה חתיכה מהשטרודל שלי, "קח גם," היא דיברה בפה מלא וצחקה. טעמתי מהסופלה שוקולד שלה והתגעגעתי לטעם של השטרודל שלי.

"ג'ון, הגענו לשאלה האחרונה, זאת שאתה לא מוכן לענות עליה, מדוע אלסקה יאנג?" היא שאלה, במהלך השעה שישבנו פה עניתי לה על כל שאלה אפשרית כולל 'מה הסוד שלך?' אבל על השאלה הזו אני לא אענה, אלסקה יאנג היא הדמות היחידה שלא אספר מדוע קראתי לה כך.
"את זה תשמרי לפעם הבאה," עניתי לה כמו בכל ראיון אחר שלי עם אחרים. היא צחקקה וסיימה את הסופלה שלה.
"אז ג'ון, השעה שלנו הסתיימה. תודה לך על ראיון ממקור ראשון, שמחתי לשמוע את תשובותייך המעניינות על שלבי היצירה של 'מחפשים את אלסקה', מקווה שאפגוש אותך בעוד כמה חודשים בהשקת הסרט 'אשמת הכוכבים'." היא סגרה את הרשמקול והוציאה את הסכום המדויק שהייתה צריכה לשלם. שילמתי את הסכום המלא והחזרתי לה את כספה, כיאה לג'נטלמן.
יצאנו מהקפה השכונתי וליוויתי אותה עד למכוניתה.
"למה אלסקה?" היא שאלה לפני שנכנסה אל מכוניתה, קרצתי לה וסגרתי את הדלת אחריה. "נו ג'ון!" היא התעקשה. הקפתי את המכונית ונכנסתי אל הצד השני.
"את יודעת מי היא אלסקה, אלסקה." היא צחקקה ונשקה לשפתיי.

"סטפ! איפה הסווטשרט שלי?" צעקתי לה כשנעמדתי מול הארון ולא מצאתי את החולצה המתבקשת. היא לא ענתה, לבשתי חולצה שחורה והלכתי לחפש אותה ברחבי הבית. היא נמנמה על הספה בסלון כשחולצתי לבושה עליה וכשבידיה היא החזיקה בספר. משכתי אותו מידיה וכיסיתי אותה בשמיכה שהייתה בצד הספה. סימנתי את העמוד שעצרה בו ודפדפתי בו קצת. בסופו הייתה כתובה הקדשה.
"העותק הראשון של הספר שלי, מוקדש לך ג'ימי 12.9.13."

'Alaska – The end'