Alaska – chapter 11 – חלק א׳ – ג׳ימי? – מוקדש לרייצ׳ל ואלין❤️

התעוררתי, ראשה של ליאה היה מונח על חזי, המראה היה יכול להטעות אנשים מאחר ואין בנינו דבר.
״אתה חושב שכדאי לי להתקשר אליו? להגיד לו לקחת אותי מכאן?״ היא שאלה בחשש, לא רציתי לאכזב אותה בתשובתי אך כשהסתכלתי על עינייה מלמעלה היה בהן ניצוץ קטן של תקווה, לא ידעתי למה הן קיוו, אבל אני מקווה שהתשובה שלי לא תאכזב אותן.
״כן, אבל קודם תאכלי משהו, תתרענני.״ הזזתי אותה מגופי וקמתי אל השירותים, נשפתי מספר פעמים אל ידי והבנתי שאני חייב לצחצח שיניים. נעלתי את הדלת והתחלתי באירגוני הבוקר, אנוכי מצידי היה לדאוג לעצמי ולהשאיר את ליאה בחוץ. זירזתי את עצמי ויצאתי מהשירותים, החוותי לליאה בידי שתיכנס היא. היא קמה ונכנסה.
פניתי אל הארון והחלפתי את בגדי הארוכים בבגדי מעבר נוחים. בזמן שהחלקתי את החולצה החדשה על גופי ליאה יצאה מהשירותים.
״מצטערת,״ היא צייצה וכיסתה את עינייה. צחקתי, כמה נדיר זה בנות תמימות היום.
״זה בסדר. את רעבה? אני אכין לך משהו לאכול.״ חייכתי ופתחתי את הדלת, סימנתי לה לעבור קודם כיאה לג׳נטלמן.
היא יצאה מהדלת וחיכתה, עינייה ניסו לחפש את המטבח שנמצא בדיוק מעבר לסלון, רק שהיא לא עלתה על זה. לקחתי את ידה והובלתי אותה עד למטבח, סימנתי לה לשבת בכיסא ולחכות.
״אומלט או חביתה?״ שאלתי עם מבטא צרפתי מתגלגל ושיחקתי עם שערות השפם הקצרות שלי.
״מה ההבדל?״ היא צחקה וסיכלה את רגלייה על הכיסא. הוצאתי שני מזלגות והנחתי על השולחן וכך גם כוסות פלסטיק.
״ההבדל הוא… אין הבדל. אבל אני אכין חביתה.״ הדלקתי את הגז והנחתי את המחבת על הכיריים. טיפטפתי שמן על המחבת והוצאתי שתי ביצים מהמקרר.

״ו-וואלה! החביתה שלך!״ הגשתי לה את הצלחת עם החביתה והירקות החתוכים.
״מרסי ג׳ימי,״ היא צחקקה וזרמה עם המבטא הצרפתי והאהוב עליי מכולם. סימנתי לה להתחיל לאכול ושטפתי את ידי בכיור. סגרתי את הגז והכנסתי את המחבת לכיור. פניתי אל המקרר ושלפתי מעדן בטעם שוקולד. כשסיימתי אותו, הודעתי שאני צריך להתפנות והשארתי אותה במטבח.
כשחזרתי, אימי בהתה בה מאחור, היא חיפשה משהו במקרר. בטח שתייה, אני לא המארח המושלם.
״ג׳ימי! מי זאת הזונה עם החוטיני שמחסלת את תכולת המקרר שלי?!״ היא התקרבה לעברי וצעקה מספיק חזק כדי שאשמע ומספיק חלש שאחרים לא ישמעו כלומר ליאה.
״אז עכשיו כל מי שלובשת חוטיני היא זונה?״ שאלתי בתמימות ושיחקתי עם אצבעותיי.
״כן!״ היא צעקה בעצבנות, תהיתי מה הכעיס אותה בכך שיש ילדה שאוכלת במטבח שלה.
״אוקיי, אז אני מניח שיש לנו עוד זונה בבית.״ שילבתי את ידיי וקרצתי לה. אם יש דבר אחד שגברת ברודי אמרה ואני אזכור אותו, זה שלמילים יש כוח. ומי שיודע להשתמש במילים ידע להפיל אנשים.
״ג׳ימי! שלא תעז לקרוא לי זונה!״ היא התקדמה לעברי והניפה את ידה באוויר בשביל לסטור לי.
״אבל לא קראתי לך זונה…״ מלמלתי והיא נעצרה. לא בקול רם לפחות. חשבתי לעצמי וגיחכתי.
״אנחנו נסגור את החשבון אחר כך.״ היא הסתכלה עליי במבט שאומר למה-לא-הפלתי-אותך-וזהו? או למה-לא-הסתפקתי-במארק?
חייכתי אלייה וחזרתי אל ליאה, עזרתי לה למצוא את השתייה הפתוחה ומזגתי לשתי הכוסות.
״תודה,״ היא הודתה ולגמה מן המיץ הקריר.
״בכיף, נעלה למעלה ותתקשרי?״ שאלתי וזרקתי את הכוס שלי לפח. ליאה מזגה לשלה בפעם השנייה.
״היה טעים?״ שאלתי בזמן שפיניתי את הצלחת ושטפתי את הכלים. היא הנהנה והעבירה סמרטוט יבש על השולחן. אני עדיין לא מבין איך לאמא שלי יש תלונות על ילדה כמוה.
״בוקר טוב גברת רובר,״ היא בירכה את אימי שישבה בסלון ומארק על ידה. צד פניו נצבע בצבעי ארגמן, התפלאתי, איך אני עשיתי את זה?
"בוקר טוב גם לך מתוקה.״ היא גילגלה עיניים ומארק גיחך, אני מניח שאני הולך לשלם על זה אחר כך.
נכנסו לחדרי והתיישבנו על המיטה.
היא הניחה את הטלפון על המיטה ולא נגעה בו, ככה במשך רבע שעה; כמעט הושיטה יד לחייג ומיד החזירה.
״תתקשרי, זה בסדר,״ האצתי בה לעשות זאת והיא הרימה את הטלפון וחייגה את המספר. לאחר מכן שמה אותו על רמקול.
״היי, אבא,״ היא אמרה כשהוא ענה, הפחד נשמע בקולה וגופה רעד. הנחתי את ידי על ידה השנייה וחיזקתי אותה.
״היי מתוקה. איפה היית? כבר חשבתי להתקשר למשטרה!״ הוא נשמע לחוץ אך רגוע בו זמנית. כלומר, רגוע כי היא נמצאה ולחוץ כשדיבר על המשטרה.
״את רואה? הוא דאג לך!״ לחשתי לה בשקט. היא נרגעה מעט וחייכה.
״אתה יכול לקחת אותי?״ היא הרימה את הטלפון והורידה את הרמקול. היא נתנה לו את הכתובת של ביתי וכבר התחילה להילחץ שוב. היא ניתקה את השיחה ונשמה לרווחה.
״הוא מגיע. ג׳ימי, אני מפחדת…״ היא גמגמה והתחילה לזוז בלי הפסקה.
״היי, תרגעי. אם יקרה משהו… תתקשרי אליי. אני אבוא לקחת אותך. טוב?״ אמרתי לה וקמתי, משכתי אות לחיבוק שירגיע אותה.
״טוב.״ היא נרגעה לכמה שניות והפסיקה לזוז. ואז נשמעו שתי צפירות מכונית מלמטה.
״הוא הגיע,״ היא מלמלה ואספה את שערה לקוקו מתוח. פתחתי את דלת חדרי ועמדתי בכניסה.
״אם קורה משהו, תבטיחי לי שתתקשרי.״ נשמעתי כמו אבא דואג שביתו נוסעת לטיול בארץ זרה, עם חבורה של בנים מסריחים שחושבים רק על איך לספק את עצמם מינית.
״אני מבטיחה.״ נשקתי למצחה ויצאתי מחדרי. התקדמנו אל היציאה מהבית, אימי עמדה במטבח והתחילה לבשל למשך השבוע.
״תודה שאתה דואג לי ככה,״ היא אמרה לאחר שסגרתי את הדלת אחרינו.
״הכל בשבילך. זוכרת?״
״ליאה! ליאה!״ צעקותיו של אביה הפריעו והיא נפרדה ממני והלכה. סימנתי לה בידי שתתקשר והיא נכנסה למכונית ונעלמה.
חזרתי לביתי, הטלפון רטט בכיסי ושכחתי שהכנסתי אותו לשם בכלל.
'אפשר להיפגש? סטפני.' קיבלתי את ההודעה מסטפני. סימסתי לה שאפשר והחזרתי את הטלפון לכיס. חזרתי לחדרי ונשכבתי על מיטתי בחוסר מעש.

שלוש נקישות על חלון חדרי העירו אותי מבהייתי בקיר. קמתי ופתחתי את החלון ואז חזרתי למיטה. סטפני נכנסה ונשכבה לצידי.
״היה קשה להיכנס מהדלת?״ גיחכתי והיא חבטה בי עם ידה. ״איך היה אתמול?״ העברתי נושא ושאלתי, אני זוכר שהיא יצאה מהמועדון עם אותו בחור.
״קיבלתי נסיעה הביתה, איך איתך?״ נרגעתי כשהבנתי שהוא רק לקח אותה לביתה ולא יותר מזה.
״ליאה הייתה איתי, משהו מסובך עם המשפחה שלה. מצטער שנטשתי אותך…״ התנצלתי והיא חייכה בהבנה.
״את רוצה לאכול משהו?״ הצעתי לה והיא הנהנה לחיוב, אחד מהדברים שאני אוהב בסטפני זה שהיא כנה. קמתי מהמיטה ויצאתי מהחדר, צעקתי לאמא שלי שתכין לי משהו לאכול וחזרתי אל סטפני.
״כמה דקות וזה יהיה מוכן,״ הודעתי לסטפני שעברה על מדף הספרים שלי ושלפה אחד אקראי.
״אני לוקחת את זה,״ היא קבעה והניחה אותו על השולחן.
״אם זה יעשה לך טוב…״ צחקתי וחזרתי לשכב על המיטה.
״אז מה יש עם המשפחה של ליאה?״ סטפני התעניינה, לא ידעתי אם לספר לה או לא. הרי זה נושא אישי, פרטי ושלה. היא אמורה להחליט אם אני יכול לספר או לא.
״אני מעדיף לא לספר,״ אמרתי וסטפני חייכה בהבנה. דפיקות על דלת חדרי הקימו אותי, שוב מהמיטה. אימי עמדה בדלת עם סנדוויץ׳ בידה. היא דחפה את ראשה אל החדר וכשמבטה נתקע על סטפני, ״פתחת כאן בית זונות?״ היא סיננה וחטפתי את הבגט מידה.
״כולן למדו ממך.״ סגרתי את דלת חדרי ונעלתי אותה.
״כריך שניצל מתאים לך?״ שאלתי והושטתי לסטפני. היא נגסה ועיכלה את הביס הראשון.
״אני צריכה מים! זה חריף! ג׳ימי!״ היא קיפצה בחדר מצד לצד. רצתי לשירותים והרמתי את אחת מהכוסות ומילאתי מים, הגשתי לה אותה והתיישבתי על המיטה. לאחר שהיא נרגעה, לקחתי את הכריך ויצאתי איתו מהחדר, עליתי לחדרו של מארק והנחתי לו אותו על השידה ועברתי במטבח, אמא שלי ישבה שם ודיברה בטלפון עם חברתה, סיפרה לה על כל מה שקרה. הוצאתי צלחת ומזגתי לתוכה שניצל חדש חם וחזרתי לסטפני. ככה בילינו את משך היום עד שעזבה; דיבורים, אוכל, טלוויזיה, ושוב דיבורים.

הרגשתי רטטים בכיסי, ליאה התקשרה. עניתי במהירות; צעקות רבות נשמעו- של גבר ושל נערה יחדיו, ״חתיכת זונה קטנה!״ ואז… השיחה התנתקה.