Alaska – Chapter 14 ואחרון – לפני שהסערה תכבה אותנו

״אוקיי, אתה קופא פה. האוטו שלך פאקינג נמעך מתחת לעץ, אז מה הבעיה שלך לקחת סיגריה?!״ סטפני התעצבנה וניסתה לדחוף לפי את הסיגריה הדלוקה. בהיתי במכוניתי ההרוסה, איך כל הדאגות שלי ירדו באסלה. נשמתי נשימות עמוקות בשביל להרגיע את עצביי ולא להוציאם על סטפני. הרגשתי את הרטט בכיסי, נשענתי על הקיר והוצאתי את הטלפון לבדוק ממי ההודעה.
'ג׳ון: הרגע עזבתי את הדואר. מקווה שתהנה מהעותק הראשון של הספר.'
הוא שלח והחזרתי את המכשיר בחזרה לכיסי, אידי הקור יצאו מפי וגופי רעד, הקור חדר אל עצמותיי כשסטפני נראתה רגועה יותר ויותר עם כל שאיפה מהסיגריה.
״אוקיי, אחת.״ הושטתי את ידי לקבלת סיגריה חדשה ומצית שחוקה. הדלקתי את הסיגריה לאחר מאבקים קשים ברוח שאיימה לכבות את הגש ושמרתי על המצית בכיסי האחורי. הכנסתי את הסיגריה לפי ורק חשבתי על איך שאני מצטייר בעיני אנשים כרגע. הטעם שלה היה מחריד אך סביל להפליא, השתעלתי מעט והחזרתי את הסיגריה אל פי.
המכונית שלי התרסקה, יש סופה שמשתוללת בחוץ ואני נשען על קיר ומחכה לנס שלא יבוא.
״אז מה עושים עכשיו?״ סטפני שאלה כשנשפתי את האוויר והשתמשתי בקצה הבוער לחמם את ידיי.
״אוכלים את הקינוחים?״ שאלתי והצבעתי על השקית הקשורה שהונחה על הרצפה. סטפני המהמה והתקדמה אל הקיר, נשענה והחליקה עם גופה מטה לצד הקינוחים.
״קח.״ היא הושיטה לעברי את הכוס עם השוקו החם, כיביתי את הסיגריה שהתקצרה והשלכתי אותה אל הפח שהיה מולי. ״איך הייתה הסיגריה?״ היא התעניינה ולגמה מן השוקו שלה, באותו הזמן יבבה על כמה שהשוקו רותח ושנשרפה לה הלשון.
״הייתה… נסבלת,״ עניתי ושיחקתי עם הכוס החמה, התיישבתי ליד סטפני וסיכלתי את רגליי, מיד אחר כך יישרתי את כובע הגרב האפור שקניתי רגע לפני שיצאנו מהקניון אל החנייה.
״גם נסבלת זו התחלה.״ היא צחקקה ולגמה שוב מהשוקו, הפעם היא לגמה יותר והתלוננה פחות.
״אתה יודע? רציתי להגיד לך את זה די הרבה זמן…״ היא התחילה את משפטה ועצרה. סימנתי לה בידי שהיא יכולה להמשיך ושכל תשומת ליבי מכוונת אלייה. ״אתה לא כזה חנון כמו שחושבים עלייך,״ היא המשיכה לדבר וסיפרה גם על היום הראשון שהצעתי לה טרמפ. ועל כמה מטומטמת היא הייתה כשאיימה עליי. החיוך התפרש על פניי ואני לא חושב שהיה משהו שיכל לשפר את המצב רוח שלי חוץ מזה.
״והיום עם ההופעה? אתה זוכר אותו? עבר חודש שלם מאז. לעזאזל הזמן עובר מהר! מה עוד הספקנו?״ היא שאלה וניסתה ליצור קשר עם הזכרונות שלי ממנה. מה הספקתי לעשות כל הזמן הזה? טוב, לספר לג׳ון את סיפור חיי ואת היחסים בתהליכים עם סטפני, ולבלות עם סטפני, וללמוד. כמו כל נער שרוצה עתיד סביר.
״אני זוכר את היום שביקשת ממישהו שייקח אותך אליי, ואת נרדמת. והוא חשב שהוא ירוויח לילה… אבל נאלצתי לנפץ לו את התקוות,״ שיתפתי אותה בזיכרון ההוא, מלפני כמה חודשים, עוד כשלא הכרנו ממש, והיא פחדה להראות לידי.
״נכון! שכחתי לספר לך! הוא התקשר אליי כל כמה דקות! והוא היה חונה מתחת לבית שלי וצועק ׳אני דורש את הגמול שלי!׳״ היא צחקה והאדים יצאו משפתייה העבות שצבען הפך סגלגל מהקור.
״אני מאוד מקווה שלא נתת לו את הגמול שלו,״ אמרתי בקול רציני למדי, שגרם לסטפני לעות את מבטה. היא ניסתה לפרש את משפטי, ואני מאוד מקווה שלא תצליח.
״הוא קיבל את הגמול שלו.״ היא קרצה והניפה את אצבעה השלישית באוויר, וכמו שאני מכיר אותה, היא סימנה לו את זה מהחלון. ובטח שברה לו חלון במכונית.
״זאת החברה הכי טובה שלי!״ צחקתי והיא האדימה, כנראה שזה לא הדדי כמו שחשבתי. לעזאזל ג׳ימי, אתה צריך ללמוד לסתום. היא בטח צוחקת איתך כשהיא איתך וצוחקת עלייך כשהיא עם חברות.
״אני החברה הכי טובה שלך?״ היא שאלה ואז אני התחלתי להאדים.
״אה… לא, את חברה טובה שלי. לא הכי טובה,״ מלמלתי והעברתי את ידי בשערי האדום, הסתכלתי על סטפני, היא השפילה את מבטה ונראתה מאוכזבת.
״כן… גם אתה חבר טוב שלי.״ היא הרימה את ראשה ומשכה מהשקית את הקופסא עם הוופל בלגי והוציאה את הכפיות.
״תתכבד.״ היא הושיטה לי כפית וצחקקה. צחוקה היה רך ומלטף ויכולתי לשמוע אותה צוחקת במשך שעות.
״בתאבון,״ בירכתי אותה וחתכתי חתיכה מהוופל החם שעליו היו כדורי גלידה בטעמים שונים, קצפת ושוקולד חם.
״תגיד, עדיין לא הבנתי למה אנחנו יושבים פה, ביציאת החרום של הקניון, צופים בסערה משמידה מכוניות, במקום להיכנס בפנים ולהיות בטוחים?״ היא שאלה ולקחה עוד חתיכה מהוופל.
״הפסקת חשמל בפנים, המון אנשים, עדיף כאן,״ עניתי והתענגתי על החתיכה מלאת הקפצת והשוקולד החם.
״זה ממש טעים! אנחנו חייבים לחזור לכאן שוב בהזדמנות!״ סטפני צחקקה וליקקה את אצבעותיה.
״לעזאזל, אני צריך להשיג מכונית חדשה. את רוצה לחזור?״ שאלתי והמשכתי לאכול מהוופל החם שהתקרר במהירות.
״נחזור כשנסיים, עכשיו תן לי לאכול לפני שתסיים את הכל!״ היא צחקקה וחתכה חתיכות גדולות יותר.
״אוקיי! אוקיי!״ צחקתי ואכלתי מהגלידות שהונחו מעל.
״את זוכרת את היום ששיכרת אותי? לעזאזל אני הקאתי במשך שעות אחר כך!״ הזכרתי לה את הפעם הראשונה שהיא הכריחה אותי לשתות אלכוהול, ולא קצת, די הרבה. הייתי צריך לשמור על הפה שלי באותו יום, לא רציתי לפלוט דברים ששמרתי עליהם במשך חודשים.
״אל תשכח שאני זאת שעמדה לצידך כל השעות האלה, לא שהיה לי שער כלשהוא להחזיק, אבל הייתי שם,״ היא אמרה וחיוך קטן נפרש על פנייה. לרגע אחד הרגשתי ששנינו רוצים את אותו הדבר. אבל זה לא יכול לקרות.
״חצי שנה עברה מאז שאספתי אותך לתיכון,״ שיתפתי אותה וחשבתי על איך החיים שלי השתנו מאז שהכרתי אותה, כבר לא הייתי מסתובב לבד בתיכון, הייתי מסתובב איתה. היינו יושבים ביער, היא הייתה מוציאה את הסיגריות והאלכוהול מתיקה וככה היינו יושבים לפעמים, היא הייתה מעשנת ושותה. ואני הייתי שותה, כוס אחת. היינו נפגשים אחרי הלימודים והייתי מלמד אותה למבחנים, והיא הייתה מצליחה בהם.
העברתי אליה את מבטי, שערה החלק שהתקצר עם הזמן ישב על כתפייה הקטנות והיא רעדה מעט, עינייה היו עסוקות בגלידה, היא נראתה כמו ילדה קטנה ושברירית, חסרת הגנה ותמימה, והיא הייתה מושלמת ככה.

סיימנו במהירות את הוופל והשוקו והחלנו להתקדם יד ביד אל הבית, בגלל שביתה של סטפני היה די רחוק, נשארנו אצלי. על המקרר במטבח היה תלוי פתק שאמי כתבה, היא הודיעה שבגלל הסופה היא עזבה עם בחור שהכירה לסופ״ש בעיר רחוקה.
״יש לנו בית ריק,״ הודעתי לסטפני שנכנסה לחדרי.
נכנסתי אחריה והיא התבוננה בתמונות שהדפסתי שלשום ומסגרתי. היא צחקקה שראתה את התמונה שלי ושל מארק מלפני עשור, הצטלמנו בתנועה מוזרה שהייתה די מצחיקה.
״יש לך צחוק יפה… אני אוהב אותו,״ הודתי והסתכלתי על הרצפה. היא בטח חושבת שאני משוגע.
״אני אוהבת את השער שלך.״ היא צחקקה והתקדמה אליי. היא התקדמה באיטיות שנראתה לי כנצח, וכשהיא הגיעה אליי, היא שיחקה בקצוות שערי. עינייה החומות בחנו כל חלק וחלק בפנים שלי, וכשהסתכלתי עלייה בדרך הזו, כשהיא עמדה מולי ומהדרך שהיא הביטה בעיניי, הבנתי שאני רוצה אותה. שאני רוצה שהיא תהיה שלי.
ברגע נועז שכזה, שליבי פעם בחוזקה הנחתי את ידיי על מותניה והיא ליפפה את ידיה מאחורי עורפי, שפתינו נפגשו לשנייה אחת וזה הרגיש כל כך מוזר. להתנשק בפעם הראשונה עם מישהי שאתה מרגיש כלפייה משהו. זה הרגיש שונה באופן מיוחד.