Alaska – chapter 5 – האגרוף הראשון שלי

התעוררתי לקול לחשושים שלא פסקו כמעט כמו זמזומי היתושים ביום קיץ יבש. הסתובבתי במקומי על מנת להתריע לאמי ואחי שהיו היחידים בבית שהם מפריעים לשנתי ושהם צריכים לעזוב. "זאת בחורה?" שמעתי את לחישתו לאמי שלא ענתה, ככל הנראה הנהנה בשקט ורעשי עקביה סימנו את עזיבתה. "לעזאזל הוא טוב." הוא מלמל וככל הנראה עזב גם הוא. התעסקתי בדבריו של מארק, 'לעזאזל הוא טוב' מה זה אמור להגיד לי? שלאח שלי אין זמן לבנות? שלאח שלי לא מתקרבות בנות? שאח שלי מקנא בי?
"מי זה היה?" סטפני שאלה והתפתלה במקומה ולאחר מכן פנתה עם ראשה לעברי. גרדתי במצחי וניגבתי את אגלי הזיעה שהצטברו על מצחי מהחום ששר בחדר, כנראה מישהו סגר את החלון.
"אח שלי." עניתי והסטתי מגופי את השמיכה העבה וקמתי אל עבר השירותים. סגרתי את הדלת מאחורי והתחלתי בארוגוני הבוקר שנקטעו בידי דפיקות חוזרות ונשנות על דלת העץ. פתחתי את הדלת ונתקלתח בארשת פניה של סטפני, לחוצה וכועסת.
"צא." היא דרשה, לקחתי את מברשת השיניים בידי ויצאתי מהשירותים תוך כדי שאני מצחצח את שיני. אני מניח שהייתה לה סיבה כלשהיא או מקרה דחוף של בנות שבגללו היא הוציאה אותי מהשירותים, או שפשוט שהיתי שם יותר מידי זמן. חשבתי שעדיף לי לנצל את הזמן ולעשות שתי פעולות יחדיו אז פניתי אל עבר התיק ומדף ספרי הלימוד וסידרתי את המערכת של היום שהיא לערך מחברת אחת לכל המקצועות.
שמעתי את קול טריקת הדלת, "אתה יכול להיכנס." היא יצאה מהשירותים כשהבעת פניה רגועה ושלווה, הנהנתי לחיוב והמשכתי לארגן את דברי. שלחתי לעברה מבטים מהירים שבחנו את דפוסי התנהגותה ונדמה היה כי חיכתה שאכנס לשירותים ואשאיר אותה לעשות את מה שרצתה. היא שילחה לעברי מבטים שגרמו לעורי לשרוף, ההרגשה הייתה כמעט כמו צריבה של מדוזה שמשאירה בך סימן וזיכרון מכוער. הנחתי את דברי והתקדמתי אל השירותים לא לפניי שהרמתי מכיסאי את הסווטשרט. חלפתי במהירות על פנייה של סטפני ונכנסתי אל השירותים אחרי שנעלתי את הדלת אחרי והמשכתי מאיפה שעצרתי.

״יש בסוף השבוע הופעה של הארקטיק מנקיז, אתה אוהב אותם?״ סטפני שאלה מיד לאחר שפתחתי את דלת השירותים ויצאתי ממנה מאורגן. ארקטיק מנקיז, ג׳ון, ארקטיק מנקיז. כן אני אוהב אותם.
הרמתי את מבטי אליה, ״כן. יש לי כרטיסים להופעה.״ עניתי במן ביטחון, אני צריך לדבר עם ג׳ון, רק שלא יהרוס לי את זה. זאת יכולה להיות ההזדמנות שלי לגלות על סטפני יותר. היה לה מבט בעיניים שלא ניסה להסתיר את רצונה, מבט מתחנן שאומר 'אני יכולה לבוא איתך?', התעלמתי ממנו ופניתי אל התיק שלי, תליתי אותו על כתפי. עזבתי את סטפני להבין למה אני מתעלם ממנה ויצאתי מחדרי אל המטבח שם חיכו לי ולסטפני ככל הנראה כוסות שוקו או קפה. אמא שלי לא טבחית גדולה אז אצלה שוקו וקפה מקבלים את אותו הצבע. תפסתי בספל חרסינה חמים שהנוזל איים להשפך ממנו והרמתי אותו קרוב אל פי. לגמתי ממנו לגימות קטנות בשביל למנוע כוויות. סטפני יצאה מחדרי על עקביה הרועשים והענקיים, רק עכשיו שמתי לב לזה. תחילה היא חיפשה אותי וכשהבינה שאני במטבח הגיעה גם הנה. הצבעתי בנימוס על הספל שלה, ללא מילים. היא הרימה את הספל השני והתיישבה בכיסא כשמבטיה הופנו אלי. היא לא שמטה את עיניה מעיניי, נראה כי יכלה לגרום רק בעזרת נעיצת מבט לרוצח להודות באשמה ולהתחרט עליה. הבטתי בה, לא נעצתי בה את עיני – פשוט הבטתי. היא שוב לקחה חולצה מארוני, בדיוק כמו אתמול, רק שמעליה היה מונח הג׳קט שהגיעה איתו. באותו השקט ששרר בקומה יכולתי לשמוע את דבריהם של מארק ואמי שנעשו מתחזקים וקרבים. דקה לאחר מכן הם הופיעו שניהם במטבח, החזרתי את מבטי אל סטפני 'הנועצת' וראיתי איך מבטה מתרכך וסוקר את מארק וכך גם הוא סוקר אותה מכף רגל ועד ראש. בשלב מסוים כבר הרגשתי באי נוחות בשבילה אז שמטתי את הכוס מידי ונתתי לה ליפול. הייתי מוכן להיענש כל יום מחדש מאשר שהוא ינעץ בה מבטים.
״ג׳ימי! תנקה את זה! אני לא רוצה לראות שבריר של חרסינה על הרצפה שלי!״ אמי צעקה בעצבנות הנראית לכל עין בלתי מזויינת ועזבה מיד את 'זירת הפשע'. מהרתי להתכופף ולהרים את שברי החרסינה הגדולים לפח האלומיניום, סטפני גם היא הושיטה יד לניקיון והחלה לאסוף גם היא את השברים. מצד עיני יכולתי לראות את מבטו של מארק מתעמק על הישבן שלה. חתיכת גבר טיפוסי שלא שולט בטוסטסטרון שלו.
״על מה אתה מסתכל?״ שאלתי לפני שיכולתי לעצור את עצמי. סטפני המשיכה לאסוף את השברים כאילו לא שמעה דבר ומארק רק החליף ביני לבין הישבן שלה מבטים כדי שאבין על מה הוא הסתכל. כמעט מבלי לחשוב עזבתי את הכל וקמתי במכה אחת שדי גרמה לזעזוע מוח קצר. התעשתתי ומשכתי את מארק רחוק מטווח ראייתה של סטפני. הוא נשאר אדיש למעשי. המשכתי להביט בו עד שנקודת השבירה שלו תגיע כצפוי. ״אתה הפרעת לי.״ הוא אמר וזז באי נעימות שכזאת. התעלמתי מדבריו, ״למה?״ שאלתי.
״התחת שלה לוהט.״ הוא דיבר בסלנג שדי הציק לי, זה לא שהישבן שלה לא היה לוהט כי הוא כן. זה פשוט השובינסטיות שקרנה ממנו כמו אלפי קרני אור ביום החם ביותר בשנה. אגרפתי את ידי וחבטתי בפניו של מארק. ״הלחי שלך לוהטת.״ ניערתי את ידי ועזבתי אותו שם. חזרתי אל סטפני שהמשיכה לאסוף את חתיכות הספל האחרות, שלפתי מטלית ירוקה והרטבתי אותה במים תוך כדי שהרטבתי גם את ידי והתכופפתי לנקות את השוקו שנשפך. מבטה של סטפני היה מכוון אל ידי האדומה.
״מה קרה?״ היא שאלה בדאגה, יכולתי לספר לה שקרים – שסגרתי על עצמי דלת או שנתקעתי עם היד בקיר. זה קורה לי די הרבה, אך בחרתי באמת.
״החטפתי אגרוף בפעם הראשונה.״ אמרתי באדישות שמאחוריה מתחבאת גאווה עצמית על כך. היא גיחכה בשקט.
״ואיך זה היה?״ שאלה בסקרנות ויצבה את עצמה על הרצפה בעזרת ידיה.
״כואב.״