Alaska – chapter 6 – אני אתגעגע אלייך חבר

הרבה זמן לא העלתי~
״תשמור על הקטנים שלי טוב,״ ג׳ון אמר ומחה דמעה מזויפת כשהעביר לי את הכרטיסים להופעה. טפחתי על שכמו וחטפתי מידיו את הכרטיסים.
"אתה בכל מקרה לא אוהב אותם," אמרתי והכנסתי אותם אל התא הקטן שבתיק.
"מי אמר?" הוא התעקש, הייתי צריך לדעת שזה יקרה.
נשפתי והעפתי מעלה את שערי האדום, "אתה," אמרתי וסטרתי ללחיו הרזות. "איך בבית?" שאלתי והתיישבנו בשולחן הרחוק מהמזנון והרחוק עוד יותר מפח הזבל.
הוא נאנח, "אני עובר לפנימייה, בצד השני של העולם מסתבר," הוא ענה והתחיל לאכול ברעבתנות את הצ'יפס שלו.
"מה שיעשה לך טוב…" עניתי די מאוכזב, אז המצב בבית לא בסדר. זה לא שאי אפשר להסתדר. אני מסתדר, עם אח חרמן ואימא חופרת. אבא שממזמן יצא מהחיים שלי. ואני בסדר. לגמרי בסדר. תפסתי את הסנדוויץ' בשתי ידי וקירבתי אותו אל פי, נגסתי בו ביס קטן כדי שהרוטב לא ינזל על בגדי.
"אתה תשמור על קשר, שמעת?" הבהרתי לו ונתתי עוד ביס בסנדוויץ', טיפת שמן מהסלט החי נזלה מטה ואיתה נפלה חתיכת טונה. מיהרתי להחזיר את הסנדוויץ' אל המגש ולאכול בתוכו.
"אני אשמור על קשר אם אתה תספר לי על סטפני," הוא קבע ורוקן שקית קטשופ על הצ'יפס שלו. חייכתי חיוך קטן וצחקתי,
"אין אתה משהו! הכל תעשה בשביל הספר הזה הא?" שאלתי והוא נחנק מחתיכת הצ'יפס שהכניס לפיו במהירות.
"מה קשור הספר?" הוא הכחיש והמשיך לאכול במהירות את הצ'יפס, לפני שהוא הספיק לבלוע את החתיכה הראשונה הוא הכניס אחד חדש.
"מספיק להכחיש, אתה עוד תיחנק מהצ'יפס," חייכתי לעברו חיוך קטן שיבין שאני יודע הכל ונגסתי שוב בסנדוויץ'. הוא צחק,
"למען האמת כבר נחנקתי. אז מה עם סטפני?" הוא שאל וניקה מידיו את השמן מהצ'יפס.
"נחמד, יהיה בסדר. אני לוקח אותה להופעה כמו שהצעת," סיפרתי לו ונגסתי את הביס האחרון בסנדוויץ', רק עכשיו שמתי לב לכמה קטן הוא היה. "היא אוהבת את הלהקה הזאת?" הוא שאל והוציא את הטלפון שלו מהכיס הקדמי של התיק. הוא לא היה חדיש במיוחד ועם מקשים. בכל זאת, זה די טוב כי הוא לא קבור בו כל היום.
"מתי אתה עוזב?" שאלתי ומנעתי ממנו לעבור נושא. הרי מתי שהוא נצטרך לדבר על זה.
"תחילת שבוע הבא," הוא ענה ומרט את השערות מגבתו. התלמידים התחילו להתפנות מהשולחנות ולרוקן את המגשים שלהם בפחים.
"ובגלל זה רצית ללכת להופעה?" שאלתי ומסרתי את המגש שלי לאחד הילדים שעבר בדרך לפח, כך גם ג'ון עשה.
"התכנון שלי היה שונה. קיוויתי ללכת ולא לחזור," הוא ענה וגיחך. משכתי באפי וניערתי את שערי. מה אני אעשה בלי החבר הכי טוב שלי? ההיגיון שלי אמר שאני אמצא אחד חדש, אבל הלב נשאר עם ג'ון.
"קיווית פשוט להיעלם בין המעריצים? בכל מקרה היו מוצאים אותך," הצגתי בפניו מספר נקודות שהיו מפילות את התכנון שלו. כנראה הוא לא חשב על זה הרבה.
"למען האמת, קיוויתי להימחץ על ידם," הוא צחק ולגם מכוס הקולה שהייתה מונחת מולו.
"להימחץ? לא חבל-" הוא קטע אותי,
"חבל על מי שמת," הוא אמר והמשיך בהליך ריקון הכוס.
"אני אתגעגע אלייך חבר," אמרתי ולגמתי מכוס הענבים שהייתה מולי. הוא קימט את כוס הקרטון והפך אותה למלבן אדום ועקום.
"גם אני." הוא ענה ושתק. מסתבר ששתיקה מביכה לאו דווקא מגיעה אחרי ארבע שניות.