Alaska – Chapter 7 – היא שווה יותר

פרק 7:
״היי.״ סטפני נעמדה מולי אך עדיין שמרה על מרחק. חשבתי שעברנו את כל ה'אני אפיץ עלייך מחלת מין' או משהו בסגנון. התבגרנו בין מחלה למחלה. סימנתי לה שלום קטן עם ידי והסתובבתי אל הלוקר הירוק – הקטן – והמסריח מבגדים שנמצאים שם יובלות. הכנסתי את תיקי לתוכו אחרי שבדקתי שלקחתי כל דבר יקר ערך שיכול להיות בו; מפתחות, כסף וכרטיסים. טרקתי את הלוקר והתקדמתי אל היציאה. בשעות הבוקר האבטחה היא לא הכי כבדה ואפשר לחמוק ממלתעות השומר בקלילות. סטיתי מדרכי וניגשתי אל הקפיטריה שמכרה מזון מהיר במחירים זולים ולא מופרזים כמו בבית הקפה. הזמנתי את בקבוק השתייה ושילמתי עליו, לאחר מכן התרחקתי מהקפיטריה והתיישבתי על אחד הספסלים שהוצבו בשטח התיכון.
מרחוק ראיתי את סטפני מתקרבת ועם כל צעד שלה בודקת את הסביבה. הכנתי את עצמי לנוהל אדישות ופתחתי את בקבוק השתייה שאדי המים נצמדו אליו והתעבו.
״אתה מתעלם ממני,״ היא קבעה והתיישבה מימיני על הספסל ואני לגמתי מהבקבוק. לגימה, עוד אחת, כבר לא צמא אבל ממשיך לשתות. חצי בקבוק התרוקן, הגיע הזמן לענות.
״את מסיקה מסקנות.״ סגרתי את הבקבוק והצבעתי עליה. פנייה היו צבועות כמו ליצן. לא התיאור הטוב ביותר שלה אבל אין מה שיתאר יותר טוב את שכבות האיפור הרבות שכיסו את פנייה. היא שרבבה את שפתיה וקימצה את עיניה.
״אתה מתעלם ממני.״ קמטי הבעה חרשו את מצחה ברכות. היא משכה סיגריה ומצית מכיסה והדליקה את הסיגריה שאותה מיד תחבה אל פיה. גלגלתי את עיניי והצמדתי את הבקבוק הקר אל מצחי. מזג האוויר הלא סדיר הזה יכול להפתיע. אתה לא יודע למה לצפות; זה יכול להתחיל ביום הכי יפה בשנה. הטמפרטורה נוחה ונעימה, הרוח הקרירה אספה איתה את הזיעה שנאגרה על גופינו ובהמשך היום, גשום. ענני גשם נמוכים וכבדים מופיעים וממטירים עלינו גשם מבטל תוכניות.
״לא מפריע לך, נכון?״ היא שאלה ונשפה את עשן הסיגריה. הנדתי בראשי והיא המשיכה בפעולה.
״יש לי כרטיסים להופעה,״ העברתי נושא ומשכתי מכיס הג׳ינס שלי את הכרטיס של סטפני. היא במהירות שינתה את הבעת הפנים והסתכלה לצדדים שוב לפני שרכנה לעברי.
״תודה!״ היא צחקקה ונשקה ללחיי באושר. מצחיק איך אנשים שוכחים מהנושא האמיתי של השיחה כשמציבים בפניהם דבר שרצו. ״אל תשכח את ההתעלמות שלך, זה ששינית את הנושא לא אומר ששכחתי,״ היא הוסיפה וכיוונה לעברי את הסיגריה שהתקצרה. היא דווקא חמודה כשהיא מנסה להפחיד.
״ותודה על היום, אני לא יודעת אם הייתי אומרת משהו אם הוא היה ממשיך להסתכל.״ היא אחזה בידי שהספקתי לעטוף בתחבושת לבנה והעבירה עליה את אצבעותיה. צחקתי מעט והחזרתי את ידי למקום.
״אתה רוצה לזיין גברים? לך למארינס.״ השתמשתי במשפט מסיטקום המערכונים; סטרדיי נייט לייב שעל כל מילה שנייה של השחקנים נשמע גל צחוק. סטפני פרצה בצחוק כשהבינה את המשמעות הנסתרת של המשפט.
״חסר לו תחת נשי? מסכן.״ היא נשכה את שפתה וארשת פנייה הייתה עצובה ומרחמת. לא הייתי מבזבז על מארק את השרירים שלי, חבל שהיא עושה זאת. ״אתה גם תבוא?״ היא התעניינה, משכתי מכיסי את הכרטיס שלי ונופפתי בו בפנייה. היא צחקקה ואני משכתי בכתפיי ופתחתי שוב את הבקבוק. לאחרונה השאלות שלה נעשות מיותרות, או שלא. כאילו היא מחפשת אותי סביבה. כאילו היא צריכה שאני אהיה מודע לכל מעשה שלה. הטלפון שלה צלצל עם צלצול ברירת המחדל שלו והיא התרחקה מעט וענתה. נשמעו מספר ״כן!״ ו״אוקיי.״ ואז היא קמה מהספסל, זרקה את הסיגריה ומעכה אותה מתחת לסוליית נעלה והתרחקה ממנו תוך כדי כשהיא מנופפת לי לשלום ורצה בחזרה לתיכון.
״עמוק בחרא אתה הא?״ קולין התיישב לידי וכיפתר את מדי הפוטבול שלו. אף אחד לא אמר שחנונים לא יכולים להצטרף אל הקבוצה, אבל בדרך כלל הם בספסל. וזאת הסיבה שלא התאמצתי ללכת לבחינות.
הרמתי את גבותיי, ״הסבר?״ שאלתי וסגרתי את הבקבוק שתכולתו הסתיימה. השכלתי אותו לפח שליד הספסל.
״סטפני צ׳ייס,״ הוא אמר ושיחק עם כדור שהיה מחובר למחזיק המפתחות שלו. הוא הקפיץ אותו באוויר וסובב את המפתחות סביב ידו.
״סטיילס, לא מה שאתה חושב.״ סיכמתי וקמתי מהספסל, ניקיתי את אחורי מכנסי והתרחקתי מהספסל אל השיעור של גברת ברודי. הוא אמור להתחיל בעוד רבע שעה. ״היא יותר מזה!״ צעקתי לו מרחוק ודאגתי שישמע את דבריי.