lola34
ממש תודה על כל התגובות, זה ממש מחמם את הלבב ♥

?Can I Hold You || פרק שביעי ||

lola34 16/08/2016 846 צפיות 10 תגובות
ממש תודה על כל התגובות, זה ממש מחמם את הלבב ♥

שמש זהובה הפציעה בחלון חדרה.
היא מצמצה מעט בעיניה, משפשפת אותן באנחה עייפה,
מסונוורת מאורה הזוהר.

היא החלה להתארגן באיטיות האופיינית לה,
משחילה את רגליה לתוך מכנסי הג´ינס האדוקים הארוכים שלה,
ומיד לאחר מכן זרקה לגופה חולצת בטן שחורה,
אשר חשפה בטן שטוחה ורזה.

היא מסגרה את עיניה בשחור בוהק,
והביטה בעצלות במראת החדר הגדולה שלה.
היא הנהנה, כאלו מאשרת לעצמה שהנה מגיעה יום חדש,
ויצאה לעבר הרחוב.

היא שוב פעם אחרה.
השומר צקצק לעומתה בפתח, ממלמל דבר מה על כך שבית הספר התחיל לפני חצי שעה,
תום בתגובה פיהקה בבוטות, מדגימה לו עד כמה זה מזיז לה.

ואז היא הבחינה בו.
למרות שעיניה היו עדיין אדומות מעייפות של הבוקר,
היא לא יכלה שלא להשתנק מהמראה הזוהר שלו.
הוא היה נראה כאלו שלפו אותו ממגזין דוגמנים לוהט.
הוא היה נראה כה זר על פני הסביבה הזו.

כשעיניו פגשו בשלה, הוא מיהר לעברה.
היא נרעדה, נזכרת במאורעי היום הקודם,
והחלה לצעוד במהירות לכיוון הנגדי.
"תום!" הוא צעק במסדרון, מגביר את קצב צעדיו.
זה לא מי יודע מה עזר.
היא החלה לרוץ, חומקת ממנו.
אך כצפוי, הוא היה הרבה יותר מהיר ממנה.
לא עברו 3 דקות והוא כבר תפס בכתפה, מסובב אותה לעברו.
"תום". הוא התנשף, שסוף כל סוף היה מולה.
"מה?!" היא רגזה, נלחמת בבושה שתקפה אותה.

הוא היה שם.
הוא ראה אותה.
הוא ראה אותה מתרסקת. מפרפרת.
הוא.
מכל האנשים בעולם.
האדם ששנאה יותר מכל היה שם.
מביט בה נופלת.

"את..את בסדר?" הוא שאל ברכות שלא הייתה אופיינית לו.
"למה שאני לא אהיה בסדר?" היא ירקה בזעם.
הוא עצר, מתרחק מעט, מביט בה.
אט אט, הרוגז והכעס חזרו לפניו.
"את חתיכת כפוית טובה, את יודעת את זה?" הוא נבח.
"ואוו, תודה רבה לך, אדון כרמל שהארת את עיני!" היא לא נשארה חייבת.
צלצול ההפסקה קטע את שיחתם, ותלמידים החלו לזרום למסדרון,
מביטים בהם מסוקרנים.
"מה לעזאזל הקטע שלך?" הוא חזר לקול השליו שלו, אך מבטו עדיין היה זועף.
"לי? אוהו, לי אין שום קטע". היא חיקתה את קולו.
הוא שתק לרגע, מביט בה בריכוז.
לפתע הוא פצה את פיו.
"את סתם ילדה קטנה. קטנה וטיפשה, שלא עברה שום דבר בחיים שלה, ילדה קטנה ומפונקת שחושבת שכל העולם סובב סביבה, אני צודק?" הוא גיחך, מביט בה מלעמלה, חוזר לשחצנות המוכרת שלו.
עיניה של תום רשפו. היא הרגישה את המחנק בגרון שלה גודל.
אך לא. לא לא, לא עוד פעם.
הפעם הוא לא יהיה עד לנפילתה.
הפעם הוא לא יראה אותה נשברת.
לא שוב.

"איך אתה מעז?" הקול שלה רעד, היא מלמלה, מביטה בו מזועזעת.
היא נשפה בכעס, וגייסה את כל הכוח שהיה לה,
וריכזה אותו בסטירה מצלצלת על הלחי השמאלית של עידן.
הוא שתק.
היא שתקה.
התלמידים סביבם שתקו.
היא לקחה את רגליה,
ובלי לחשוב יותר מידי,
התחילה לרוץ.


תגובות (10)

מהמם מחכה להמשך!!

16/08/2016 00:59

אוף למה כל כך קצר 3:

16/08/2016 01:50

לולה שלום התחברתי לאתר הזה רק בשביל לכתוב לך תגובה הייתי חייבת לספר לך עד כמה הסיפור שלך מהמם וכל כמה זמן אני מתחברת לראות עם נוסף עוד פרק הסיפור כתוב ברמה דיי גבוהה מכל מה שקראתי בזאנר הזה ויש לו שפה וסדר ספרותי מהמם תודה שאת מעלה הרבה פרקים ברצף חיפשתי הרבה זמן סיפור שאני יתחבר אליו בעבר הייתי קוראת מלא סיפורים כאלה ברמה תודה רבה ותמשיכי לכתוב ככ מדהים

16/08/2016 12:29

הסיפור מושלם ממש חבל שהפרק כולכך קצר

16/08/2016 14:29

איזה סיפור מוושלם…!!
אבל למה קצר ????

16/08/2016 15:41

קצר….????

17/08/2016 02:47

מתי המשך?

17/08/2016 17:55

מתי ההמשך :(

18/08/2016 17:18

ארבעה ימים בלי במשך זה יותר מידי :(
תמשיכי פליז

20/08/2016 20:01

תודה לכולכן, ריגשתן ממש ♥ הייתי בחופשה עם חברים כל השבוע ולא יכולתי להמשיך, אמשיך עכשיו תודה לכולכןן אוהבתת

21/08/2016 00:19
4 דקות
תגיות:
סיפורים נוספים שיעניינו אותך