Diary-פרק שלישי.

—————————————————————————
יומני היקר,
אתה זוכר שסיפרתי לך באותו היום הראשון ללימודים את כל מה שקרה?
אז כנראה שנרדמתי באמצע, ולא סיימתי לכתוב לך.
התעוררתי מוקדם כי רציתי להוציא את הכול פה..
אזז..אחרי שאני ונטשה דיברנו היא ביקשה ממני להביא לה שוקו מהמכונה שנמצאת ליד הקבלה או איך שלא קוראים לזה. בקיצור,באתי להכניס כסף למכונה…
—————————————————————————
"היי" שמעתי בזמן שהכנסתי את הכסף למכונה.
הסתובבתי לאחור וראיתי את בן."הפחדת אותי !"
"אני מצטער."הוא צחקק בלחש. לרגע חשבתי שהכול בסדר בינינו.
"למה אתה מדבר איתי בכלל?" הסתובבתי חזרה למכונה ולחצתי ´שוקו´
"אני לא יודע מה חשבתי לעצמי. הייתי טיפש,הרי את ידידה מאוד טובה שלי.
ויש לך חבר. חשבתי שאת עשית את הפוטושופ הזה. נטשה ממש כעס.."
"למה חשבת לעזאזל שאני העלתי את התמונה ?!" קטעתי אותו.
היי, היי-תירגעי קצת" הוא שם לב שכמה אנשים מסביב בוהים בנו.
"אני ממש מצטער. נועם כעס עליי ואמר שאני יודע שאת חשובה לו ובכל זאת עשיתי לו את זה. הוא אמר שאני חבר טוב שלו והוא לא מבין איך כל זה קרה. אני יודע שלא תסלחי לי אבל..רק רציתי לאמר לך את זה."
הוא אמר את הדברים הללו כאילו באמת התכוון אליהם.
"אה-ואם זה משמח אותך אז שתדעי שהיא נפרדה ממני אחרי היום ההוא שהתמונה עלתה לרשת."
הוא אמר ופסע לאחור.
"רגע..אמרת שהוא..חשב עליי?" הוצאתי את השוקו החם מהמכונה ושלחתי לו מבט מלא תקווה.
הוא חייך את החיוך העדין שיש לו וגלגל את העיניים כמו שהוא נהג לעשות אחרי כל פעם שעשיתי משהו שטותי.
התחלתי ללכת לכיוון המעלית.
"לאן את הולכת?"
"לחדר של נטשה,אם אתה רוצה-תבוא אחריי."
התקדמתי לעבר המעלית והוא נשאר שם.
לחצתי על הכפתור והמעלית הגיעה. כמה אנשים יצאו וכמה נשארו.
הסתכלתי עליו, נכנסתי למעלית וראיתי שהוא רץ לכיוון שלי. ´הלוואי שלא ייכנס, הלוואי שלא ייכנס´
ו-הוא לחץ על הכפתור..אלוהים לא אוהב להיענות לבקשות שלי.
"החלטתי לבוא.." הוא לבש מכנסי ג´ינס כחול-כהה בהירים, נעליי נייק גבוהות שחור-לבן וחולצה לבנה.
יש לו טעם הרבה יותר טוב משל נועם. וזה בלשון המעטה- הוא כמעט תמיד עזר לו עם בחירת בגדים.
הסתכלתי עליו כאשר המעלית עולה וחשבתי…למה לי לריב איתו? אני לא רוצה להרוס את כל זה.
למה שלא נחזור למה שהיה? ועם כל מה שקרה לנטשה..
"אזז..מה איתך ועם נועם?"
"אני..לא חושבת שאנחנו חברים יותר בעקבות המקרה שקרה"
הוא הסתכל אליי ובלע רוק. המעלית הגיעה לקומה.
"יצאתי די מפגר, הא?" חיוך טיפשי נמרח לו על הפנים.
"כן, אתה כן." נתתי לו מרפק למותניים וצחקקנו.
חלפנו על פני כמה וכמה חדרים עד הגענו לחדר של נטשה.
-נקודת מבט של נטשה-
"תודה שאת חברה כזו טובה" אמרה נוי.
חייכתי.אני לא רוצה להרוס את החברות שהייתה לנו.
"את..יכולה להביא לי שוקו מהמכונה שלמטה?"
"כן..ברור." היא ענתה בקול רגוע ושליו.
"קחי כסף..אני חושבת שיש לי פה.." הסתכלתי בתיק שלי.
"לא,זה בסדר.יש לי כסף."
"תודה." אמרתי לה והיא הלכה.
אני לא יודעת מה לעשות. היא כל כך טובה אליי..ומה אני עשיתי?
פגעתי בה ובקשר שלה עם נועם. "הלו?" נשמע קולו של נועם אחרי כמה צלצולים.
"היי,נועם. זאת נטשה."
"היי.את מרגישה יותר טוב?"
"כן.תודה. תגיד-איפה אתה?"
"אני בקומה למטה.."
"בוא מהר, אני צריכה לדבר איתך. נוי הלכה לכמה דקות.."
"אני בא." הוא אמר וניתק.
לא הספקתי להניח את הטלפון על השידה החומה שלידי והוא הגיע.
"היי מאמי." הוא אמר ונישק אותי. "בבקשה אל תעשה את זה שוב."
"מה? את מה?" לא היה לי כוח להסביר לו שוב. "אתה יודע שאני בהיריון והכול אבל אני עושה הפלה.
אז..בעצם לא יהיה שום קשר כזה בינינו. אל תנשק אותי יותר"
"מה?אבל..זה גם התינוק שלי ואני לא מתכוון לוותר עליו בכזו קלות."
"בחייך,אתה..אתה אמור להיות עם נוי. אני לא רוצה להיות זו שהפרידה ביניכם.
אני לא חושבת שצריך להיות לי תינוק בגיל כזה. עדיין לא סיפרתי להורים..ואני גם לא מתכוונת לספר.
זה תינוק, זה לא בובה. ואני מצטערת לבשר לך שאנחנו ובמיוחד אתה לא תוכל לטפל בו."
"אולי ננסה?" נו באמת.
"עוד לא סיפרתי לנוי שעשינו את זה. ובטח ובטח שאני לא בהיריון ממך."
"מה ?!"
ראיתי את נוי ו..בן. השוקו נפל לה מהיד והיא הלכה.
"איך יכולת לעשות לה את זה?" הוא נדנד את ראשו מצד לצד והסתכל אליי במבט שהביע ´מה עבר לך בראש שפגעת בה ככה" הסתכלתי לו בעיניים והתחלתי לבכות.
זו הייתה החוויה היותר מעליבה, מבזה ומשפילה שחוויתי.
הרגשתי ממש רע, התביישתי כל כך. הוא הרים את כוס השוקו וזרק אותה בפרעות לפח בדרכו החוצה מהחדר.
"אני.."
"אתה מה ?!" עניתי לנועם."פשוט לך מכאן ותפסיק להרוס הכול !".
הוא הסתכל למטה ואז שוב עליי."אני מצטער" הוא אמר, לקח את הדברים שלו ויצא משם.
הרגשתי כל כך רע. לא רק שבן ונוי יודעים-עכשיו גם נועם הלך.
אני חושבת שבפעם הראשונה בחיי הרגשתי מה זו בדידות.
סוף סוף הבנתי את נוי- את כל מה שהיא עברה בגלל השובל הזאתי.
אני מרגישה שאין לי למה לחיות-שאיבדתי את הכול.