I don't know what to do פרק 6

שנייה לפני שנכנסתי לביתי, ורציתי לרוץ למיטה ולבכות, כשהדמעות צפות בעיינים, כשאני עומדת על יד פתח הבית,
אני ראיתי אורות של טלפונים, ומצלמות. הסתכלתי יותר טוב, ואני רואה "אייפונים" ומצלמות מצלמים אותי…
בזמן הזה כבר בכיתי, למרות שעוד לא הבנתי מה קורה. הדלקתי את האורות בחוץ, והכל היה ברור! זה היה נורא ואיום.
ראיתי את כולם, איתן, אשלי (שהייתה החברה הכי טובה שלי!) ואפילו, אפילו דין.
לא ראיתי כלום מרוב דמעות.
הכל היה בדיחה אחת גדולה! שכולם ידעו ממנה, שאני, אני הייתי הקורבן שלה.
כולם צחקו, חוץ מדין.
הסתכלתי עליו. עשיתי לו מבט של "למה?, למה עשית לי את זה?" בעיינים.
הוא הבין.
"אני מצטער" השפיל את מבטו.
"אני כל-כך מצטער." אמר.

נכנסתי הביתה בוכה.
"מה קרה יפה שלי, למה את בוכה?" שאל אבא.
"כלום לא קרה כלום" אמרתי. החלטתי לא לספר לו עדיין. (דרך אגב, לכל הקוראים! ספרו הכל להורים שלכם! שום דבר לא לשמור בבטן!!)
"אם תרצי לדבר אני כאן." אמר אבא.
אני כל-כך אוהבת את ההורים שלי.

עליתי לחדר. בוכה. "אס.אמ.אס."
היחיד שלא רציתי לדבר איתו.
דין:
"אמה, אני כל כך מצטער! אמרו לי שהסכמת להיפגש עם איתן, ופשוט, פשוט, ממש נעלבתי. נפגעתי מזה…. כל-כך התרגזתי, ואז איתן אמר לי שהולכים לעשות מיזה בדיחה, ומשום מה, אני לא יודע מה עבר לי בראש, אמרתי שזה בסדר, כל-כך כעסתי!
אני מצטער."

בסדר, מילא כולם, אבל למה הוא? למה דווקא מכולם הוא?