it's Meant to be-פרק 1

בכיתי לא ראיתי מבעד לדמעות ..רק צעקתי שוב ושוב לעזרה ואף אחד לא שמע אותי ..
כבר התחיל להחשיך ושלולית הדם רק הלכה וגדלה אל מול עניי וכך גם הדמעות גדלו להן.
הוא לחש בשקט " it's Meant to be" .קוראים לי הלן.
הכל התחיל לפני שנה.הייתי ילדה חדשה בבית הספר לאומנויות -עברתי עיר כי ההורים שלי התגרשו ואימא שלי עברה לתל אביב אז בקשתי היחידה הייתה ללמוד בבית ספר שלפחות ילמד אותי את הדבר שאני הכי אוהבת לעשות בעולם-לשיר.
כשנכנסתי לכיתה כולם הסתכלו בי כאילו אני איזה מוצג לראווה..צמתי הזהובה הייתה קלועה למעין "קשת" שהקיפה את ראשי -עניי הכחולות כהות הובלטו במסקרה שעשתה לי ריסים של ברבי לבשתי חולצת בית ספר ומכנס ג'ינס חדש וצמוד(מידי לטעמי) -לא רציתי להיראות ככה אבל אימא הכריחה אותי.היא רצתה שאהיה הכי יפה בבית ספר.אני לא הרגשתי יפה מעולם-למרות שהייתי מקבלת המון מחמאות המון וגם המון חיזורים שלא נענתי להם בכלל..עדיין זה
שכולם הסתכלו עליי כאילו אני איזה בובות ראווה-הגעיל אותי..גלגלתי עיניים והתיישבתי בשולחן השלישי מתוך הארבעה שעמדו בטור שהיה קרוב לחלון כל הקירות היו מלאים בכרזות 'ט זה משחק ילדים י' זה לבוגרים וי'8 זה הכי אחי' וכתובות מפגרות כאלה.
הוצאתי את הנייד ונכנסתי לרשימת שירים -הלכתי לאוסף של להקת 'QWEEN' והתחלתי לשמוע אותו אבל לאחר שיר אחד או פחות קטע את המחשבות שלי הצלצול.פתאום נכנסה מורה נמוכה בלונדינית צעירה עם עניים חומות כהות ולבנה .לבנה מאוד.מחשבה מעניינת שעלתה לי- חשבתי לעצמי שמצויין שאני יושבת לבד ..(אני בן אדם שקשה לו להתחבר).היא הציגה את עצמה קראו לה אניה היה לה מבטא קטן ברוסית אבל הדגישה שהיא מבלרוסיה.השיעור התחיל -שיעור למגמת המוזיקה . אניה התחילה לדבר על תווים ניסיתי להקשיב אבל אל מה שלקח את הריכוז שלי זה שהרגשתי כל הזמן שמסתכלים עליי.לפתע נכנס לכיתה מישהו שההגדרה חתיך לא הייתה מספיקה כדי לתאר אותו..שיער חום לבן מאוד-למרות שבדרך כלל אני מעדיפה שחומים ,פנים שנראו כאילו פוסלו בשיש ,עיניים ירוקות ,ושפתיים מלאות . היו לו עיניים עצובות -עצב יפה ,עמוק ,עצב שאני אוהבת …בערך ראיתי שהוא דיבר עם אניה דיי בלחש אבל שמעתי את קולו העמוק .פתאום הוא הפנה את מבטו אליי-אניה גם היא הצביעה על המקום הריק שהיה לידי .הוא הנהן וחייך חיוך קטן והתחיל לצעוד לכיווני .עשיתי את עצמי מתעלמת או שמא לא שמה לב.. הורדתי את הראש למחברת פתאום שמעתי קול עמוק ורך שאמר:"אפשר"? והצביע על המקום לידי אמרתי "כן. מדינה חופשית"
('יופי הלן' טיפשה שכמותך הערה מפגרת) הוא חייך והתיישב .התחלנו לדבר בפתקים .. הוא שאל איך קוראים לי ..ואני שאלתי איך רואים לו- קוראים לו יונתן-בשנייה אחת פתאום לא היה לי כזה נוראי שמישהו יושב לידי .. :)