just one more breath.

יצאתי מהבריכה והמים זלגו ונטפו מפניי.
" אמ!" קרא אליי כריס והצמיד אותי לנשיקה.
"כריס!" כולי התרגשתי ורעדתי ונישקתיו בעדינות.
אין דרך לתאר כמה התגעגעתי לחיבוקים החמים של שנינו ולנשיקות הדביקות, והכי הרבה לשחייה המשותפת.
"אמילי.. אני צריך לדבר איתך.." אמר כריס, אחוז בדאגה וזיעה נטפה על מצחיו.
"דבר.. אף אחד לא עוצר אותך".. אמרתי בגיחוך קל, אך גם בציניות.
" אני אוהב אותך ואנחנו כבר חמישה חודשים ביחד.. אולי נתארס?" שאל בנימת רוגע.
רעדתי והפלתי את כוס הליקר שאחזתי בידי.
"אתה צוחק נכון?, כריס אנחנו רק בני 16 יש לי כל כך הרבה לחוות! אני עדיין לא מוכנה.."
הרגשתי שפגעתי בו, שלא הייתי צריכה להיות כל כך תקיפה. משכתי אותו אליי ונשיקתי אותו ארוכות.
לאחר שהתנתקנו מהנשיקה הוא מלמל כמה מילים.. משהו כמו: " אני מבין אותך, ואת אהובתי"
"נלך ללמוד להיסטוריה, כריס?" שאלתי בעדינות, וציפיתי שיהנהן, אך הוא רק נישק אותי לשלום ותירץ שהוא צריך לעזור בעסק של אבא שלו..