lost- פרק 13

טולי 05/05/2015 1013 צפיות 4 תגובות

סליחה אם הוא יצא קצר… אני לא מרגישה כל כך טוב אבל בכל זאת היה חשוב לי להעלות לכן פרק.. אוהבת המון!♥♥

נקודת מבט ריאל:
נכנסתי לתוך הסלון, מחיתי את הדמעות שזלגו מעיניי, התפרקתי בתוך האוטו. בכיתי. צעקתי עליה, למרות שהיא לא הייתה לידי. שנאתי אותה ואהבתי אותה יותר מידי.

*
"ריאל! תעביר את הכדור לזוהר!" ראובן צעק לעברי בכל כוחו, בעטתי בכדור לעברו של זוהר, שבעט לשבר והכניס גול בדקה התשעים. הקהל עמד על רגליו, השחקנים הביטו בכדור שכבר פגע ברשת שמאחורי השוער.
השופט שרק לסיום המשחק והנהן בראשו, נקודה נוספת לאורחים, ניצחנו.

"אחי ניצחנו," זוהר צעק וקפץ עליי.
"תשע- חמש," אמרתי בחיוך. ארבע כדורים יותר, ארבע הבקעות יותר. רוב חברי הקבוצה רצו לחברות שלהם, לנשק אותן ולחגוג איתן.
"ושוב אני לבד," מלמלתי באנחה ולבשתי את חולצת הטריקו החדשה שלי. זוהר הביט בי בחיוך של מנצח, לא בכל יום עולים לחצי הגמר.
"אחי, אנחנו נחשקים, רק תגיד שם של מישהי והיא לצידך." זוהר אמר והנדתי בראשי כלא מאמין.
"זוהר, ריאל. אני גאה בכם. זאת הייתה החלטה נבונה להכניס אותך לקבוצה ילד." ראובן אמר והנהנתי בראשי. החיים האמיתים שלי מתחילים כאן.

"אחי, תשתה כמה שצריך, היום, אנחנו המלכים!" זוהר צעק בקול ושתה עוד שוט. אחרי כל משחק, זוהר הולך להשתכר ואני זה ששומר עליו משטויות.
הוצאתי את זוהר מהמועדון, כשהוא עדיין שתה מהכוסית האחרונה שנשארה בידו, הוא זרק אותה לצד כשהייתה ריקה והביט בי באכזבה שהולכים.
"שלום לך," זוהר אמר, הסטתי את מבטי לעבר זוהר, שהתחיל עם נערה מעט מלוכלכת בלשון המעטה. שיערה היה אדמוני וגלי, פרוע אך יפה ומלא חיים. בגדייה היו מלוכלכים וקרועים מעט.
היא דחפה את זוהר ממנה וניסתה לעקוף אותו. זוהר הוציא את הארנק מהכיס, משם הוציא שטר אדום ודחף לה לחזייה.
"הנה, אני לא משלם סתם, עכשיו לעבודה." זוהר אמר והנדתי בראשי, ראו שהוא שיכור. היא הביטה בו בדמעות והוציאה את השטר.
"אולי אני ענייה, אבל יש לי יוצר כבוד עצמי מלך. עכשיו ובכל רגע." היא אמרה וקרעה את השטר. היא סטרה לזוהר שניסה לגעת בה והוא התעצבן. התקדמתי ותפסתי אותו. השיכרות השפיעה עליו והוא נפל לאחור.

היא הסתובבה במטרה ללכת אך התקדמתי ותפסתי בידה.
"יופי, עוד אחד." היא סיננה והביטה בי בגועל, אם היא פניה היו נקיות היא הייתה יפייפיה עוד יותר ממה שהיא עכשיו. עינייה חומות, שפתייה דקות אך אדומות כדם, כתמים שחורים היו על פניה מלכלוך, כתמים שהכרתי בילדותי.
"קחי, אני מצטער בשמו." אמרתי והושטתי לעברה שטר חמישים שקל.
"אני לא זקוקה לתרומות," היא מלמלה ודחפה את השטר בחזרה לידי. "אני יודעת לשמור על עצמי, תתרחק." היא אמרה והתרחקה ממני, הנהנתי בראשי, אני יודע עג כמה זה קשה לקבל כסף, שאתה מקבל נדבה, שאתה זקוק לה וצריך אבל מפחד לקחת, בגלל הסטיגמות שקיימות. זה פוגע בכבוד שלך, זה מזכיר לך שלך אין ולאחרים יש. שאתה יכול רק לחלום על משהו כשאחר קונה אותו וזורק אחרי שניה. לקחתי צעד אחורה ושיחררתי את ידה, היא חייכה חייך צדדי ורצה ממני.
"חכי," אמרתי כשהיא נעצרה כמה מטרים ממני, התקדמתי אליה, הוצאתי את העט שהיה במכנסיי תמיד, מעריצות. וכתבתי לה את הכתובת על ידה.
"רחוב הגולן שמונה עשר. זה הבית שלי, את מוזמנת תמיד. באמת." אמרתי בחיוך והתרחקתי ממנה, היא הנהנה ורצה מכאן, רחוק ממני.
"בוא דביל, אתה חייב להפסיק לשתות." מלמלתי והרמתי את זוהר שעשה את עצמו בוכה על המדרכה האפורה.
*

יום לאחר מכן, דיאן דפקה על הדלת וכשבגדייה קרועים, אחת הדקירות שהיו על בטנה נפתחו, בבית החולים לא הסכימו לטפל בה, אז היא באה אליי. היום הכי מאושר שלי. ידעתי שהיא מהרחוב אבל, לא ידעתי עד כמה מצבה היה קשה.
חן, אחד הנערים ברחוב סיפר לי על מה שהיא עברה, הוא טוען שהוא חבר טוב שלה, היה לפחות. עד שאני הגעתי והרסתי הכל, אבל היא מצאה משפחה חדשה 'הזאבים'.
"תתמודד, אתה רצית לוותר עליה, היא וויתרה קודם פשוט. היא ברחה מהרגשות שלה קודם, תחזור להיות מכונה, עבודה, אימונים ושינה. בלי רגשות יותר." מלמלתי ושתיתי כוסית של וודקה.

"אחי, אני יודע שקשה לך אבל, לבוא למצוא מחליף לזוהר. לא קשה מידי?" עומר שאל, החלוץ שאל. הנדתי בראשי והבטתי בו.
"אין מישהי שמחכה לי בבית יותר, אני צריך לשכוח ממנה, להתרכז בעבודה." אמרתי והוא חייך כאילו שהוא מבין.
"מי ראשון? טירונים." שאלתי וחייכתי חיוך מתגרה לעומר שחייך גם.
"קדימה!" ראובן צעק ושרק במשרוקית השחורה שלו, הוא הכי שמח שנפרדתי מדיאן, הוא שנא אותה ואת ההשפעה שלה עליי.


תגובות (4)

תמשיכיייי

05/05/2015 22:18

כמו תמיד, מושלם! סיפור ממכר טול! ❤️

05/05/2015 23:19

מושלם!! תמשעכי

06/05/2015 12:36

מושלם מושלם מושלם!!!!! תמשיכיי

06/05/2015 13:47
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך