lost- פרק 15

נקודת מבט ריאל:
"את חושבת שזה רעיון טוב?" שאלתי שוב את הייל שהנהנה בראשה. התחברנו די מהר, אחרי שהיא סיימה לעקוץ אותי וכמעט שפכה עליי קפה רותח. היא הייתה מיוחדת. נכנסתי איתה למועדון, המוכר כשהיא לצידי. היא לבשה שמלה שחורה שעיצבה את גופה והפך אותה למלאכית קטנה, שיערה נפל את כתפייה והתחלק לאורך כל גופה, פניה היו מאופרות מעט. היא הייתה מדהימה ועוצרת נשימה.
"תבחר מישהי אחת, לאחר מכן תדבר איתה ולבסוף תזמין אותה אליך הבייתה. קרח לא תעמוד בכאב ותבוא לבדוק את זה בסופו של דבר אם זה נכון. אתה צריך לדאוג לדבר אחד, הבחירה שלך צריכה להיות כלבה. שתפגע בה אבל תעורר אותה. אני יודעת שהיא אוהבת את ברק, אבל העיניים שלה לא זוהרות כשהיא מסתכלת עליו וכשהיא מדברת עליך, הן זורחות." הייל אמרה וניגשה לברמן. הוא הביא לה כוס ארוכה עם מים קרים ומספר קוביות קרח.
סרקתי במבטי את המועדון עד שמצאתי את האחת שלי.

"אז מה אתה אומר?" שיר שאלה אותי שוב, שיערה הבלונדיני הקצר נפל על כתפייה, הוא היה קופצני וחמוד, לא מתאים לה בכלל. הקול המציק שלה שיגע אותי, עשיתי הכל כדי לא להתייחס אליה הרבה. עיניה הכחולות היו נראות תמימות ברגע הראשון, מבט ראשוני שהטעה אותי. הייל לא סבלה אותה, היא אמרה שהייתי צריך לבחור במישהי מעודנת יותר, צודקת. אני צריך לבחור בנערה עדינה אך פלפלית. שתהיה שונה, לא בלבוש אלא באופי.
"תבחרי כרצונך שיר. אני הולך לנשום אוויר." אמרתי וקמתי מהכיסא, התקדמתי לדלת ויצאתי החוצה.

"זה נכון?" קול נערה מתוק אמר, שניה לפני שנכנסתי הבייתה. הסתובבתי, דיאן עמדה שם. היא נראתה כמו בדיוק לפני שנה כמעט. פראית מסתורית. מיוחדת. למרות המראה שלה היא הייתה בובתית מעט.
"מה נכון?" שאלתי ומשכתי בכתפיי, היא התקדמה אליי, פתחתי את הדלת לרווחה, שיר ישבה על הספה.
"אני מבינה שזה נכון," דיאן אמרה כשראתה את שיר.
"כנסי," דרשתי והכנסתי אותה אל הבית.
"זה נקרא חטיפה." אמרה בעצבים, הכאב היה בעינייה, זה מה שאהבתי בה, אפשר לראות את הרגשות שלה בשנייה. העיניים שלה לא משקרות.
"אני דקה מתקלח, תחכי ונדבר. תשתי בנתיים ותאכלי. את זקוקה לזה." אמרתי והתקדמתי למקלחת, עקפתי את שיר שעמדה מופתעת מהסיטואציה. משאיר לשיר לעשות את העבודה השחורה ללא ידיעתה.

נקודת מבט דיאן:
"את יכולה לאכול, זה בסדר הוא הסכים לך." אמרה הנערה ששכבה על הספה עד לפני רגע. אם אי פעם אני אחזור לבית הזה,הספה הזאת תעוף.
"אני לא חיכיתי לאישור שלך." סיננתי ופתחתי את המקרר, בדלת המקרר היה השוקולד האהוב עליי, ריאל שנא אותו בעוד אני יכולתי לאכול אותו במשך כל היום וכל יום.
"אז מה את בדיוק?" היא שאלה וגלגלה את עיניה כשסרקה את בגדיי.
"את המחליפה המזוייפת שלי. אני הדבר האמיתי." אמרתי וסגרתי את המקרר, התקרבתי אליה בצעדים קטנים שאיימו עליה ועל הביטחון המופרז שלה.
"אם היית הדבר האמיתי, למה אני פה? למה הוא מנשק אותי? למה הוא נוגע בי? אולי הוא מתגעגע אליך מעט, אבל זה נעלם כשאני בסביבה. הוא הבין את הטעות שלו איתך. נערת רחוב לא יכולה להיות עם מישהו מהמעמד שלו." אמרה בארסיות וסטרתי ללחיה.
"רואים שאת לא מכירה את ריאל. הבגדים אולי מיפייפים אותך, אבל מאחורי הבגדים אין בך כלום." אמרתי בביטחון, ביטחון שנפגע.
היא הסתובבה ונשכבה על הספה, מסמנת את הטריטוריה שלי. שוכבת על הספה שלי, בבית שלי, מבקרת אותי ואת חיי, את המראה שלי. למעשה כל דבר בחיי בעזרת עיניה. אני לוקחת נשימה עמוקה ומצמצמת את עיניי, מסתכלת עליה ומגחכת.
"את לא יותר מסטוץ פתטי." אמרתי.
"דיאן," ריאל אמר והביט בי.
"תחסוך." אמרתי ויצאתי מהבית.

"מה זה?" הייל שאלה והתיישבה על מיטתי ליד מוריאן. מוריאן עדיין הייתה קשה יחסית, היא התחברה יותר לבנים של הלהקה והבנתי אותה. הבנים מדהימים, הייל לעומתה הייתה איתי רוב הזמן ועקצה את ברק ללא הפסק.
"דף, עיפרון ומהם אני עושה טבלה." אמרתי את הדברים המרכזים וציירתי טבלה בעלת שני עמודות וחילקתי לחצי. בחצי הראשון כתבתי את שמו של ריאל ובחצי השני את שמו של ברק.
"ומה ההשוואה עושה?" הייל שאלה ומוריאן הצביעה עליה, נאנחתי מעט.
"לריאל יש חברה- כלבה חדשה. הוא שכח ממני, הוא המשיך הלאה. הטבלה אמורה להגיד לי, אם להמשיך הלאה עם ברק או לנסות להילחם על ריאל." אמרתי בשקט וחשבתי על תכונות של שניהם.
"ריאל עשיר." מוריאן אמרה וגיחכתי, כתבתי את התכונה על הדף ובצידה השני בעמודה של ברק כתבתי את המילה שומר, מילה שאיפיינה את ברק, הוא מגן ושומר על היקרים לו.
"גם ריאל שמר עלייך," הייל התערבה ונאנחתי שנית.

"אוקי, מה יצא לנו?" הייל שאלה ונאנחתי. הבטתי בדף שעד לפני זמן קצר היה ריק לחלוטין.
"אז ככה, ריאל, מצחיק, מוכשר, נחמד, אכפתי, נראה טוב, מיוחד, מבשל, עשיר, מנומס אבל שומר עליי מספיק, לא שותה ולא מעשן, הוא יודע איך להתנהג והוא נסיך, הוא לא קיטשי אבל בפעמים שהוא כן הוא עושה את זה על הצד הטוב ביותר." אמרתי ונזכרתי בכל נשיקה חטופה שהייתה לנו.
"וברק?" מוריאן שאלה ומשכתי בכתפיי.
"הוא מסקרן, מגן על החשובים לו, אכפתי, דואג מידי, אדיש לפעמים אבל מפצה על זה, הנשיקות שלו ממלאות ומשכיחות את הכאב מליבי. הוא פראי, הוא בהחלט לא המנומס ביותר אבל מצחיק. הוא ההוכחה שכסף לא הכל בחיים. הוא בן אדם ישר," אמרתי והבטתי על הרשומות של שניהם. הם דומים ושונים כל כך בו זמנית שזה משגע כבר.
"אני עדיין מיואשת," מלמלתי והפלתי את גבי לאחור על המיטה.

נקודת מבט ריאל:
"הוא מביס אותי נכון? זה היה דפוק לנסות לעורר את הקנאה שלה." אמרתי ונשכבתי על הספה של קלאודיה. הייל ישבה על הספה הקטנה.
"האדם לא נועד לתבוסה, אפשר למוטט אדם אבל לא להביס אותו." קלאודיה אמרה בחיוך והנהנתי בראשי.