lost- פרק 16

טוב, אז ככה, ביומיים הקרובים אני צריכה לחרוש למתמטיקה, לשון, ספרות ועוד מקצוע מוגבר. אז אני לא יודעת אם יהיה לי זמן בכלל לכתוב עוד פרק. אבל אני אנסה. הפרק מוקדש לכולכן.
אוהבת המון♥♥

נקודת מבט דיאן:
"תתלבשי, הולכים לקנות בגדים." ברק נכנס לחדרי והביט בי. שכבתי על המיטה, חסרת כוחות מיואשת. שרפנו את הטבלה בבוקר, כדי שברק לא ימצא אותה בטעות.
"מאיפה הכסף?" שאלתי והתרוממתי מהמיטה, נעמדתי והתקדמתי לעברו, בגדיי החלו להסריח מעט, במשך חודש שלא כיבסתי אותם כמו שצריך ורק במים. חלק מהבגדים איבדו את הצבע הזוהר שלהם אבל לא את הזוהר שהיה בהם,הניצוץ הייחודי.
"אל תשאלי שאלות, לא תשמעי שקרים," ברק אמר ואחז בידי. הוא חייך את החיוך שכבש אותי מהשניה הראשונה, חיוך אמיתי וחסר מסכות.
"אוקי," נאנחתי ויצאתי איתו מחדרי. הייל ומוריאן עמדו בסלון ביחד עם הבנים. אור הניח את ידו על כתפה של הייל שהביטה בו במבט שנאה שהרתיע אותו מעט אבל לא עצר בעדו. דור, אחד הבנים היותר ותיקים בלהקה כרך את ידיו סביב עגנה של מוריאן שחייכה אליו בביישנות, אהבה.
"קדימה," ברק קרא וחילק את הכסף שווה בשווה לכל אחד.
למרות שנאתי את זה, היינו חייבים כסף כדי לשרוד.

"אבל זה ג'ינס," ברק אמר בהתגוננות והניד בראשו. ג'ינס כחול ישב על מותניו והיה נראה לרגע כאילו יצא ממגזין אופנה. העובדות בחנות הזילו עליו ריר שעצבן אותי.
"זה מהמם עליך." אחת הבנות אמרה והושיטה לעברו פתק קטן כאילו אני אויר. למרות שברק ידע לכתוב ולקרוא, הוא זרק את הפתק בפח לנגד עינייה המופתעות וגיחך על ההתנהגות. גם אנחנו, העניים, עם כבוד.
"אני אקח את הג'ינס והחולצה הפשוטה השחורה והבוקסרים של הגברים. בשבילה את השורטים הקצרים שאני אזרוק בעוד יומיים ואת הגופיות." ברק אמר והושיט כמה שטרות שקרוב לוודאי הספיקו לקניה.
"ואת השמלה הלבנה הפשוטה." דחפתי אותה לידו והוא הנהן. ידעתי שזה אסור, להתענג על משהו שחא שלך, אבל ניסינו למצוא עבודה, אף אחד לא רוצה להעסיק 'פרחח'.

"דיאן, אני יודע שאני לא במקום של להגיד את זה אבל… את חייבת להמשיך הלאה. את לא יכולה להיתקע בעבר." ברק התיישב על מיטתי הרעועה. הסתכלתי על התקרה, חיה בבועה משל עצמי. הוא צודק. אני חייבת להמשיך בחיי ולא להיתקע על איזו פנטזיה על כדורגלן ולהאמין שבן עשירים ובת עניים יוכלו אי פעם להיות יחד.
יש לי מתחת לאף את הגבר הכי מדהים בעולם, תומך, מפנק, אוהב ומסור. אז למה ללכת לחפש רחוק?
"ברק?" נגעתי בצלקתו שבכתף. הוא הסתכל על היד שלי שמונחת עליו ונתן נשיקה קטנה לידי.
"כן יפה שלי?" הוא חייך.
"אני אוהבת אותך," אמרתי והסתכלתי אליו ישר לעיניים. הוא הופתע מאוד. טוב, בחיים לא אמרתי שאני אוהבת מישהו. לא ציפיתי להגיד את זה גם. זה נפלט לי.
הוא חייך והתקרב לאט לאט כמו זאב ששומר על הטרף שלו.
הוא נישק אותי נשיקה עדינה ורכה. אני לעומתו, גרמתי לנשיקה להיות סוערת.
לא ידעתי מה יהיה מחר, ידעתי מה אני רוצה באותו רגע. ובאותו רגע, רציתי אותו יותר מהכל.
רגליי התעטפו סביבו והןא רכן מעליי, מלטף את שיערי ברכות ולא מפסיק לנשק.
תפסתי בשולי חולצתו ומשכתי אותה למעלה.
"אני לא רוצה שתתחרטי על זה דיאן," הוא אמר והפסיק את הנשיקה.
"תן לי להחליט בשביל עצמי," אמרתי ומשכתי אותו אליי בנשיקה סוערת. הפעם, גם החולצה שלי ירדה.
הוא הוריד את מכנסיי השורט שלי במיומנות כאילו עושה זאת בעל יום.
ידעתי שזה יקרה עכשיו, ידעתי שהוא הראשון. היה בי החשש שבבוקר אתחרט על מה שהיה אבל כרגע? אני חושבת רק על הרגע!
כשנותרתי בהלבשה תחתונה בלבד, שחורה מתחרה, הייתי נבוכה. בחיים לא הייתי ליד גבר בהלבשה תחתונה.
"תפסיקי להסמיק, את הבחורה הכי סקסית שראיתי אי פעם. ותאמיני לי, ראיתי הרבה." הוא נישק אותי. הסמקתי יותר.
"אתה הולך לשכב איתי עכשיו מה אכפת לי מהבחורות האחרות שלך?" צחקתי.
"לשכב איתי?" הוא שאל ומבט מבולבל הופיע בעיניו.
"לא. אנחנו הולכים לשחק דמקה בהלבשה תחתונה,"אמרתי בציניות שנראתה לעין וגילגלתי את עיני.
ברק קם מהמיטה, בעודו לבוש במכנסי הגינס שלו, הוא קם לכיוון הארון הישן שבעוד רגע עומד להתפרק.
"לאן אתה קם?" שאלתי מופתעת מהקימה הפתאומית שלו.
"הנסיכה ביקשה דמקה? היא תקבל דמקה." נשף על הקופסא בכדי לנקות את האבק מעליה. צחקתי. הוא הצחיק אותי וזה מה שאהבתי בו.
הזזתי את קופסאת הדמקה מהמיטה ותפסתי בפניו ונישקתי אותו. הייתי מתחתיו, הוא עצר את הנשיקה והסתכל בעיניי.
"את כל כך יפה," לחש לי והזיז חתיכת שיער שהייתה על פניי.
הסתובבנו, כרגע אני מעליו. נישקתי אותו והוא בתגובה הניח את ידו על סוגר החזייה שלי, הוא פתח אותו בזריזות, אפילו אני לא עושה את זה כל כך מהר.
הוא נפטר ממכנסי הגינס שלו ונותר בבוקסר שחור לגופו.
גופו היה חטוב כל כך עד שהתביישתי להיות בחיקו ולהרגיש לא טובה בשבילו. הוא תפס בשולי תחתוני התחרה השחורים שלי, עצר את הנשיקה שלנו והסתכל עליי. לוודא שזה בטוח מה שאני רוצה.
הנהנתי ונישקתי אותו. הוא הוריד את התחתונים שלי, הותיר אותי חשופה לחלוטין. אהבתי את התחושה הזאת, להרגיד חשופה מצד אחד אבל כל כך בטוחה מצד שני. הניגודיות הזאת מאפיינת את ברק.
הוא הוריד את תחתוני הבוקסר שלחצו עליו מרוב זקפתו וכאילו נשם לרווחה שעשה זאת.
הוא היה מעליי ונישק את צווארי שהבושם ממנו כבר דהה.
הרגשתי תחושת צמרמורת ונעימות, מה שבטוח, הוא יודע לענג בחורה. קול של הנאה נפלט ממני.
"דיאן, אנחנו יכולים להפסיק אם את לא רוצה," אמר והפסיק את הנשיקה.
"תפסיק להרוס את הרגע, הוא מושלם." נישקתי אותו והצמדתי אותו אליי.
הוא חדר לתוכי בעדינות. תחושת כאב עטפה אותי.
עצמתי את עיניי, הכאב היה בלתי נסבל.
"תסתכלי עליי יפה שלי," אמר וליטף אותי. הוא הניע את גופו בעדינות. כמה שפחות יכאב לי.
לאט לאט, הכאב פחת והגופות שלנו התחילו לזוז בקצב אחיד כאילו רוקדים ביחד.
אהבתי את זה שהוא שמר עליי. אהבתי להרגיש שייכת לו. ויותר מכל, אהבתי את זה שהלילה הזה אני שלו.
אחרי שעתיים של כיף והנאה נשכבנו אחד ליד השני, גופו החסון עטף אותי וחימם אותי.
"תודה ששמרת עליי," לחשתי וחייכתי לעצמי.

נקודת מבט ריאל:
"ריאל!" הייל התפרצה אל הבית, היא הביטה בי ובשיר שהניחה את רגליה עליי. צפיתי במשחק החוזר, מנסה ללמוד מה לשפר במשחק הבא שלי.
"אתה מפסיד אותה. אתה חייב לבחור עכשיו, להילחם עליה או לאבד אותה לנצח," הייל אמרה והביטה בי בפחד. אני ידעתי את הסיכוי שאני אאבד אותה, אבל עכשיו שזה קרוב כל כך קשה לי לאבד אותה עוד יותר. להתגעגע לריח שלה, המגע שלה. לקום בלי ה'בוקר טוב' שלה בבוקר זה לקום לתוך גהינום, סיוט מתמשך. לחיות ולהעביר את היום בידיעה שהיא של מישהו אחר, הורג אותי ומייסר אותי.
"יש לך דקה לצאת לי מהבית," אמרתי והעפתי את רגליה של שיר ממני. קמתי מהספה, לקחתי חולצה פשוטה שהייתה על הכיסא ואת מפתחות הרכב שלי.
"קדימה. תחזירי אותי לבית, יש לי בחורה להילחם עליה," אמרתי בנחישות. עינייה של הייל זהרו מאושר.

"איפה דיאן?" שאלתי שני בנים, הייל נכנסה דקה אחרי והביטה בי בפליאה שקרית.
"דיאן? התבלבלת. קוראים לה קרח פה. אייס. היא לא שלך, אבל הנה הדלת." היא אמרה בכעס מדומה, כשהיא נעמדה עם הגב אל הבנים היא חייכה חיוך קטן מרוצה מעצמה.
"איפה היא? אחרת אני אעבור דלת דלת עד שאמצא אותה." אמרתי בקול והדגשתי את דבריי.
"דלת שלישית מימין." קול של נערה נשמע, נערה בעלת שיער חום ארוך.
"מוריאן!" הייל צעקה בהלם, הנערה- מוריאן משכה בכתפייה והלכה לאחד החדרים. דלת שלישית מימין. עקפתי את הייל ורצתי לעבר הדלת.
"ריאל!" הייל צעקה מאחוריי, פתחתי את הדלת במהירות.
"דיאן," מלמלתי בשקט והבטתי. לצידו. שמיכה דקה כיסתה את גופם. דמעה זלגה במורד לחיי, אבל היא בהחלט לא תיארה את השבר שהיה לי בלב. את הכאב, את המועקה. שהיא לצידו. שהוא הפעם הראשונה שלה.
"ריאל." היא אמרה כשקלטה אותי ליד הדלת, היא התרוממה וקירבה את השמיכה לגופה יותר. הגבר שהיה נראה כמו תיאורה של הייל לברק המדובר.
"תחסכי." אמרתי וסגרתי את הדלת. הייל הביטה בי במבט פגוע, ידעתי שהיא לא ידעה מזה.
הנדתי בראשי ויצאתי מהבית.
שבור.

נקודת מבט דיאן:
"את עשית מה?!" צעקתי על הייל. היא באה שעה אחרי ובכתה שהיא סיפרה לריאל. שנסתה לעזור לו לחזור אלי.
"אז הכל היה שקר? היה מתוכנן?" שאלתי בחרדה, הלב שלי נשבר. השתגע. אני לא מפסיקה לפגוע בו.
"התאהבת בו נכון? בברק?" היא שאלה והנהנתי בראשי.
"בואי לכאן, מלכת מים בואי." היא מלמלה והתקרבה לחבק אותי.
"אני עדיין שונאת אותך."