lost- פרק 23

טולי 21/07/2015 995 צפיות 5 תגובות

הפרק מוקדש לדידוש, שמגיע לה פרק!! אוהבת אותך מלא דידוש <3

•נקודת מבט דיאן•
"אני מיואשת פשוט מיואשת," הייל קיטרה שוב פעם בפעם החמישית בשעה האחרונה, אני די בטוחה שעברה שעה, השעון הפסיק לעבוד בגלל שהבטריות נגמרו ועכשיו אנחנו אומרים את השעה לפי הדעה שלנו.
"ממה עכשיו?" שאלתי והטתי את ראשי לאחור, ראשי נשען את הספה והבטתי באור שהסביר לתיאה מה לעשות עם המכחול שהוא בנה, כשאני אומרת מכחול אני מתכוונת לחתיכת עץ דקיקה שאליה מחובר קרע מהחולצה שלו. הוא רצה ללמד אותה לצייר, יש להם צבע שחור, חום ואדום. צבעים שקל להשיג בטבע.
"את באה איתי או לא?" הייל שאלה וקטעה את רצף המחשבה שלי על תיאה ואור.
"כן," אמרתי בהיסח דעת וקמתי מהספה, למרות שלא היה לי מושג לאן הולכים.

"חכי פה," הייל אמרה והתקדמה בשביל המוכר, הבית הצנוע והמתוק, הבית שמילא בתוכי כל כך הרבה רגשות. חום, אהבה, כנות, יחס, אוכל בעיקר.
כל מה שחסר לך ברחוב.
ריאל פתח את הדלת לאחר שהייל דפקה עליה לא פעם ולא פעמיים.
הרחוב נראה כאילו הוא לא אמיתי, מזוייף. כאילו לקחו אותו מסרט מצוייר, שורות של בתים מיוחדים, כל בית מיוחד ביופיו, בשקיעה.
"היי," ריאל התקדם לעברי, הייל נעלמה ממבטי, דבר שהלחיץ אותי מעט.
"היא נכנסה לאכול. היא רעבה, את רוצה להיכנס גם?" שאל וראו את התשובה בעיניו.
כן, אני רוצה. אני רוצה גם לחבק אותך, לנשק אותך את הנשיקות הקטנות שהיית מנשק אותי. אני רוצה את הליטופים שליטפת בכל פעם שהיה לי סיוט, את החיבוקים של החורף, כשהיה ברק ורעמים ואספת אותי לחיקך, דאגת לי.
"לא, אני לא רעבה," מלמלתי והבטתי לעבר המשך הרחוב, ידעתי שאני משקרת, ידעתי שהוא יראה זאת בעיני.
"הבטן שלך מקרקרת, את רעבה. תיכנסי. אני מתחנן, את מוציאה אותי כאילו אני אישה שצריך להתחנן שתאהבי אותה או תהיי לידה. אני זקוק לך ואת לא מבינה את זה," אמר ותפס בידי, הבטתי על ידו שאחזה במרפקי.
"הלכת מכות?" שאלתי וההטתי בפרקי ידיו שהיו משופשפות מעט, אני מכירה את השפשופים הללו, הם ממש לא ממשחק כדורגל.
"נתתי אגרוף לדור, החלוץ החלופי בקבוצה." אמר זאת באדישות כאילו לא קרה דבר.
"למה?" שאלתי והבטתי בעיניו, העיניים שכל כך התגעגעתי להביט בהן, העיניין שהיו מנתקות אותי מהמציאות.
"זה דבילי, הוא אמר משפט שהוא לא צריך להגיד, לא עליי אלא על האהבה שזרקה אותי ובגללה אני שבור, הרגשתי כאילו מאשימים אותך בזה שאני שבור. אני מאשים אותך, אבל לא יכולתי שהוא יאשים. הוא לא יודע מה עבר עלייך לפני או בתקופה שהיית איתי." אמר בשקט ולפני כל מילה הוא שקל אותה. שקל כמה היא יכולה לפגוע בי.
"אני," מלמלתי בלחש, גופי היה משותק והפעם לא מהקור המסגיר את הערב שהקרב עם הדקות. הייל יצאה מחוץ לפתח הבית ובידה שקיות כבדות, כבר ידעתי מה יש בהן. אוכל, שתייה ובגדים.
"הולכים?" הייל שאלה והנהנתי בראשי. ריאל הביט בי, הוא אחז במרפקי שוב, אך הפעם מסרב לשחרר.

*
"לא משנה לאן תלכי, אני אהיה לבד ושבור בלעדייך. פתחי למענך את ליבי והקול שלך זועק מתוכי. זועק אלייך, מתגעגע אלייך. הקול שלך בקולי, ביחד. אנחנו נועדנו להיות ביחד, נסיכה שלי." ריאל אמר וחיקה את השחקן שאמר את המשפט לנסיכה שלו, סיפור אהבה מהסרטים, מיוחד, קיטשי ורצון לחיות כך.
"לחיות כך, לידך, ביום יום וליל. לגדול ולהגיע לסוף, כשידך אוחזת בידי, לחשוב על כל מה שעברנו, הקסם, החיוך, האושר והקושי. כל זה צבע את ליבי וחיי. כי תמיד היית לצידי, אהובתי." אמר שוב והביט בעיניי. היציאה הראשונה שלנו, בית קולנוע, אולם לבד, סרט, פופקורן. יציאה כמו של זוג רגיל, אבל שונה. ריאל שכר את כל האולם, הוא רצה את כל הקולנוע אבל שללתי את החשיבה ישר והוא לא הסכים להיות עם עוד זוג, הוא רצה רומנטי- לבד.
"אתה תעלם בסופו של דבר חקיין," אמרתי וידי הסיטה את מבטו ממני בכך שסטרה לו חלש. הקסם אפף את האולם, האהבה התחזקה וכך גם הפחד, הפחד לצאת מהאולם לעולם האמיתי. לצאת מהפנטזיה שריאל הכניס אותנו אליה במהלך הסרט.
"אני אף פעם לא אעלם, כי אני אף פעם לא אשחרר אותך." אמר ונישק את שפתתיי, בפעם הראשונה.
*

"אייס," הייל מלמלה ודפקה את מרפקה בצלעותיי, מבטי התנתק מהאחיזה של ריאל, שיחררתי את ידי בגסות והבטתי בה בחיוך, למרות שבתוכי רציתי להרוג אותה שגרמה לי לחזור למציאות, רחוק בזמן מהנשיקה הראשונה שלי, ועוד עם הנסיך שלי.

"מאיפה כל זה?" ברק שאל והייל סיפרה לו הכל.
"רגע, אייס את הלכת איתה לריאל?!" ברק שאל בקנאה, ידעתי על הקנאה שלו, אך לא התייחסתי אליה.
התחלתי לשנוא את השם אייס, הוא כבר לא הגדיר אותי נכון.
"דיאן, קוראים לי דיאן למען השם!" צעקתי ונעמדתי על שתיי רגליי, כולם הביטו בי, הביטו בעצביי הולכים ומשתחררים, מהכאב יוצא מתוך הקופסא שכלאה אותו, משתגעת לאט לאט.
"נמאס לי!" סיננתי בין שיניי והתקדמתי אל מחוץ לסלון, לכיוון דלת הכניסה. לברוח.
"אייס," ברק אמר ותפס בידי, הבטתי בו בזעם. זעם שהתפשט בגופי.
"דיאן. תנשמי, כי אם תצאי לא תחזרי. מספיק עם זה." אמר וגיחכתי גיחוך קטן, גיחוך שלא יכל להישאר בפנים יותר.
"אז אני לא אחזור, ברק." אמרתי בשקט לאחר שהתקרבתי מעט לפניו. הסטתי את מבטי ממנו והתקדמתי אל הדלת.
פתחתי אותה ויצאתי ממנה, לא קשורה לשום מקום שוב.
חייכתי לעצמי והתקדמתי אל השער, יצאתי ממנו והתחלתי לרוץ.
למקום האמיתי שלי.


תגובות (5)

טול פרק מהמםםם לאב יו טו …כמה התגעגעתי אליו…ריאל ודיאן לנצח!!!חחח..מחכה כבר בקוצר רוח לפרק הבא :)

21/07/2015 19:12

פרק מושלם!!! מחכה לפרק הבא, אולי תעלי היום??? :) אוהבת!!!

21/07/2015 19:55

ישששששששששששששששששששששששששששששששששש
יאללה טוסי, טוסי לריאל.
תמשיכיייי

21/07/2015 20:23

מושלםםםםםםם

21/07/2015 20:30

כן! שתלך לריאל! כמה שאני התגעגעתי לסיפור הזה…
ריאל כך כך מושלם!! מחכה לפרק הבא❤️

21/07/2015 21:16
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך