lost- פרק 24

נקודת מבט ריאל:
יצאתי מהמקלחת, כמו בחורה, נזהרתי על היד, לא לשטוף אותה ביותר מידי סבון, כדי שהמגע של דיאן לא יעלם ממני לנצח. פחדתי לשכוח את המגע שלה, את הרעד שעובר בה כשאני איתה, כשאני נוגע בה.
ניהרתי מעט את ראשי והתקדמתי לעבר המטבח.לגמתי מכוס המים הקרים והעברתי את ידי על השיש הקריר.

*
"תתרחק, יש לי קמח ביד!" דיאן צעקה וצחקקה מעט. מבטה היה רציני ומשועשע בו זמנית, מסקרנת ומרתקת מתמיד. היא חייכה את החיוך המתוק שלה והביטה ברווח ההולך ונעלם עם השניות. חיוכי הלך וגדל בעוד פניה נכנסו לחרדה ממני.
"אני אזרוק עלייך ריאל. אל תנסה אותי!" היא צעקה וזרקה על ידה, קמח מילא את פניי ובגדיי.
"והנה את חסרת הגנה מולי," אמרתי בחיוך.
"אתה ממש חסר מעצורים, אין לך רחמים עליי. אני אחרי מקלחת!" התלוננה והנחתי את ידי על לחייה, המגע הזה שיכול לשגע אותי. המשחקים האלה שיכולים להרוג אותי.
"אני אוהב אותך." אמרתי בשקט, זה אחד הזכרונות שלא הייתי מוותר עליהם לעולם.
תפסתי במותנייה והושבתי אותה על השיש. ליטפתי את פנייה ובשניה אחת,
נישקתי אותה.
*

"תודה רבה באמת עומר, טוב שנזכרת לבוא." צעקתי בחיוך ביני לבין עצמי וניגשתי לדלת, סובבתי את המפתח שבחריץ ופתחתי את הדלת.
"אני לא עומר," היא אמרה בחיוך וגיחכה מעט. היא הייתה יפה, לא רק בגלל שהערב העיר את עינייה מעט, ושיערה האדמוני התלכלך עוד יותר משהיה אחר הצהריים.
"הוא חבר מהקבוצה, זוכרת אותו? זה שהיה מגונן עלייך בהתחלה?" הסברתי את עצמי, למרות שלא הייתי חייב לה הסברים.
"כן, חשבתי כך. אפשר להיכנס?" היא שאלה וליטפה את ידה, היא התביישה לבקש זאת. למרות כל הפעמים שביקשתי ממנה לא להתבייש ממני.
"אז מה את עושה פה דיאן?" שאלתי בחשש, נעלתי את הדלת והוצאתי את המפתח, אני מרגיש מטריד. אני מפחד שלאחר השאלה היא פשוט תקום ותעזוב שוב.
"אתה יכול להשאיר את המפתח בחריץ של הדלת, אני לא עוזבת הפעם. אני נשארת פה, עזבתי את כל מה שהכרתי. והכל בגללך. פתאום נזכרתי מה השם, מה השם שנתנו לי, כמה הוא חשוב לי. אני לא רוצה להיות 'אייס' כי אני והיא, אנחנו שונות, כמו אש ומים," אמרה והמשיכה להביט בטלוויזיה שהחליפה בין פרסומת לפרסומת, הכל שקרים בחרא הזה, בגלל זה לא אהבתי שדיאן רואה סדרות עם פרסומת, לא רציתי שימלאו לה את הראש בחרא הזה.
"אז באת אליי," אמרתי בחיוך והתקדמתי אליה, היא הנהנה בראשה והסתובבה אליי, מבטה פגש במבטי.
"אתה המקום מבטחים שלי," אמרה בחיוך, היא הרימה את שתי ידייה וסימנה כלא יודעת, היא חייכה שוב את החיוך הזה שלה, שממכר אותי.
"חסר לך שתעזבי אותי שוב בבוקר, חסר לך שתעלמי ממני." אמרתי והתקרבתי אליה, אחזתי בידה והקמתי אותה מהספה, בלי הודעה מוקדמת נישקתי אותה נשיקה קטנה על שפתייה.

נקודת מבט דיאן:
"קום כבר!" צעקתי ודחפתי את ריאל מהמיטה בכל כוחי, את רוב היום העברנו בסרט קומדיה- רומנטי בשם 'זכור את יום ראשון'. ריאל נרדם באמצע ואני המשכתי לראות אותו עד לסוף, עד לשנייה בה מולי אמרה כן.
"למה לי?" ריאל שאל בישנוניות, חיוך היה מרוח על פניי. עשיתי עשרות סיבובים בבית המוכר כל כך. בחדר שלי, שכלום לא השתנה בו, כלום, בדיוק כמו ביום בו עזבתי. אפילו בבגדים לא נגעו, כאילו שהוא חיכה לי. ריאל והבית.
"כי אם תקום אני אתן לך לקחת אותי לפארק שעשועים מחר כמו שרצית." אמרתי בחיוך, ריאל פקח את עיניו וחיפש סימן של שעשוע, וחייך כשלא מצא דבר.
"את תהני כל כך," אמר ונישק את אפי, הוא התרומם מעלי וקם מהמיטה לבסוף, הוא חיפש את חולצתו וכאשר מצא אותה שרועה על הכיסא, התקדם ולבש אותה, הוא הסתובב אליי בחזרה והרים את הפלאפון החדש שלו, הנחתי שלזה התכוון כשאמר שהוא השתגע מדאגה, הוא שבר את הפלאפון שלו.
"זה פלאפון נכון? תשובה נכונה לדיאן," מלמלתי והרמתי את ידיי באדישות.
"זה פלאפון נכון, בעזרתו אני קונה לנו כרטיסים למחר." אמר ויצא מהחדר.
מחר?
"אבל אין לי זמן להתכונן, אין לי בגדים," קראתי וקמתי מהמיטה, יצאתי מהחדר והבטתי בריאל שדיבר עם מישהו בפלאפון, הוא ביקש שני כרטיסים ואמר את מספרי חשבון הבנק שלו כדי לשלם.
"יש לך ארון שלם של בגדים, חדשים, ועוד בגדים שקניתי כשלא היית." אמר ונתן שוב את הספרות, כנראה שלא רשמו אותם נכון.
"אין לי זמן להתכונן נפשית!" צעקתי בשקט, הוא הביט בי, הרים את ידו ופרע מעט את שיערי.
"תודה רבה לך, אדוני." אמר בחיוך.
"יום טוב גם לך. תודה. ביי." המשיך את דבריו וניתק לבסוף את השיחה.
"מחר יש לנו יום כיף." אמר בהתלהבות וחייכתי חיוך מאולץ.
"ממש יום כיף." מלמלתי לעצמי.

"ואוו," מלמלתי והבטתי בפארק השעשועים בנגלה לעיניי. המתחם הגדול והרחב, שבין כל אטרקציה ומשחק יש שטח לשבת, על ספסלים או על הדשא. הבטתי בכל דוכני המשחקים ובבובות פרווה שישבו על המדפים וקראו בשמי.
הבטתי על כל הילדים שהתרוצצו בפארק שעשועים ובמפתיע כמעט ואף אחד לא התייחס כל כך לריאל, אהבתי את זה. ריאל אחז בידי והביט בי, מחכה לאישור שזה בסדר ולא צריך לקחת את ידו בחזרה.
הבטתי בו וחייכתי חיוך קטן, לחצתי על ידו מעט והתקדמתי לעבר המתקן הראשון שמשך את עיניי, הדרקון הכפול. זה היה בדיוק כמו רכבת הרים ענקית, רק שהרכבים היו בצורת דרקונים ושניה לפני הסוף הן עושות היפוך אחת כנגד השנייה.
"אני שומר עלייך, תמיד." ריאל אמר כשהבחור חיזק את הסוגר. חייכתי חיוך ולרגע גם רציתי לרדת. הפחד השתלט עליי.
"אני לא מאמינה שעשיתי את זה!!" צעקתי בהתרגשות וקפצתי על גבו של ריאל, הוא צחק מעט והביט בפני.
"את מלוכלכת מהגלידה, תינוקת." מלמל ועצר ליד אחד הספסלים, הוא הניח אותי והסתובב, כך שפניי פגשו בפניו, ועיניו פגשו בעיניו. ידו התקרבה לפניי וניקתה את גלידת הוניל מפני.
"תודה," אמרתי ונשקתי ללחיו.
"קדימה." אמרתי בחיוך ומשכתי בידו לכיון מתקן נוסף.
"את בהצלחה מנצלת את היום הזה, יחסית לאחת שלא רצתה לבוא לכאן." אמר וצחק מעט.

"זה שלי!" צעקתי על נערה שנראתה בגילי.
"דיאן תוותרי, אני אמצא לך דובי אחר, גדול יותר." ריאל מלמל והנדתי בראשי.
"אתה זכית בו למעני, הוא שלי! תתרחקי ממנו!" צעקתי על הילדה שוב.
"אין מצב, הוא שלי, הוא מושלם לחדר שלי!" היא צעקה שוב, משכתי את הדובי אליי והיא משכה לכיוונה.
"נור די, תוותרי." נער אחד אמר לה והיא הנידה בראשה גם.
"אני אקנה לך את הדובי הכי גדול שקיים, אני אתן לך כל מה שאת רוצה רק תעזבי את הדובי, דיאן כבר שבע בערב, אני עייף וגם את." ריאל לחש באוזניי, הבטתי בו, שפוך מעייפות.
שיחררתי את ידיי בפתאומיות מהדובי, הנערה שאחזה שצידו השני נפלה והבטתי בה, היא חיכתה להתנצלות, שלא תקבל.
"אני מצטער בשמה, קדימה, בואי." ריאל אמר ותפס בידי.

התיישבתי בכיסא הרכב של ריאל, ריאל הפעיל את המזגן והחל בנסיעה לאחר שחגר את עצמו גם.
"נהנתי היום, באמת. שכחתי עד כמה אני אוהבת לבלות איתך. והיום? להיות לידך ליד כולם, לנשק אותך כשבא לי, ולהחזיק בידך כשבא לי, עשה לי טוב." אמרתי בשקט והבטתי בחלון, החושך ירד והמנורות האירו את הכבישים.
"יש לי הפתעה בשבילך בבית," ריאל אמר והמהמתי בקולי.

לפתע הרגשתי שאני טובעת בתוך מיטה חמה. מיצמצתי בעיניי מספר פעמים, ולמול עיניי ריאל עמד והביט בי. לחיי האדימו במעט.
"היי," לחשתי בביישנות והתיישבתי על המיטה.
לפתע הבחנתי בעלי כותרת אדומים מפוזרים על הרצפה, וברחבי החדר נירות ריחניים ומעוצבים. עיניי נפערו בהפתעה, וריאל גיחך מעט. הוא עשה את כל זה… למעני?
"התעוררת," ריאל התקרב אלי ועלה על המיטה. היינו קרובים, נשימותינו התערבלו והפכו לנשימה אחת."
"אני… צריכה לעשות משהו." אמרתי, עצורת נשימה. הוא כל כך יפה, כך כך מדהים.
"מה את צריכה לעשות?" עיניו של ריאל ברקו בחוסר הבנה.
"את זה." אמרתי ובשניה אחת הטחתי את שפתיי על שפתיו של ריאל. שפתיו היו רכות ומתוקות, בדיוק כמו שזכרתי אותן- נפלאות.
ידיו של ריאל הקיפו את מותניי וזרועותיי הקיפו את עורפו והצמידו אותו עוד יותר אלי. רציתי אותו הכי קרוב שאפשר.
הוא השכיב אותי במיטה ושלח את לשונו לחקור את פי. פעימות מביכות קמו לתחייה בין רגליי, ובכל שניה שעברה רציתי אותו עוד ועוד.
לפתע ריאל ניתק את שפתיו משפתיי והביט בי בבלבול. עשיתי משהו לא בסדר?
"מה קורה, דיאן?" הוא שאל בחוסר הבנה.
"אני… רוצה שנעשה אהבה…" אמרתי בשקט והרגשתי את לחיי מתחממות.
"עם מישהו שאת לא אוהבת?" ריאל גחך והתרחק ממני מעט, אך אני רק משכתי אותו אלי בחזרה.
איך אני אמורה לספר לו שאני אוהבת אותו יותר מכל אחד אחר? יותר מאת עצמי?
"אני אוהבת אותך, ריאל." המילים נפלטו מפי מבלי לשים לב. לפתע כל גופו של ריאל קפא.
חיוך שובב שיחק על שפתיו,
"את מה?" הוא שאל בהתגרות, ואני רק האדמתי יותר,
"אני אוהבת אותך." כל גופי רתח.
בשניה אחרת חיוך של "מנצח" נמרח על פניו של ריאל.
"אני אוהב אותך." הוא חיכך את אפו באפי ואז נשק לשפתיי נשיקה רכה. נשכבתי בחזרה על המיטה ומשכתי את ריאל בחזרה אלי, כך שהוא שכב מעליי.
ריאל שתל נשיקות קטנות במורד צווארי וידיו שיחקו עם חולצתי.
"אני אוהבת אותך." חזרתי ואמרתי את המילים שלא ביטאו אפילו עשירית ממה שאני מרגישה באמת.
"אני צריך שתצעקי את זה בזמן שתגמרי." הוא אמר בשובבות, ובשניה אחת הסיר את חולצתי. הייתי בהלם לכמה שניות בודדות, אבל התעשתתי על עצמי והצמדתי את שפתיי לשפתיו.
שיחקתי עם רוכסן הג'ינס שלו, אך לבסוף גם הג'ינס נעלם ובטח שכב לו על רצפת החדר.
לאחר כמה דקות של התעלסות איטית ואוהבת, הייתי לבושה רק בחזיה שחורה ותחתונים שחורים, וריאל היה לבוש בבוקסר לבן וצמוד, שהבליט את הזקפה הענקית שלו, שהתחפרה בבטני התחתונה.
"את כל כך יפה…" ריאל לחש. ידו ליטפה את בפני ואת מותניי, וכל גופי רעד.
פעימות מביכות התעוררו שוב בין רגליי.
לאחר כמה שניות החזיה שלי נעלמה, וראשו של ריאל היה קבור בין שדיי.
הסמקתי כמו משוגעת בזמן שהוא נשק להם ברכות וגרם לי לנהום בעונג.
ואז הגיע רגע האמת. תחתוניי נעלמו, וכך גם הבוקסר ההדוק של ריאל.
"אני נכנס," הוא הודיע, ותוך שניות ספורות הרגשתי אותו ממלא אותי. את כולי.
זעקת הפתעה נפלטה מפי, וכל גופו של ריאל קפא.
"את בסדר?" הוא שאל בדאגה. התנשפתי במהירות והנהנתי.
קברתי את כפות ידיי בשיערו, בזמן שהוא יצא ממני, ונדחק אלי שוב. גניחותיי מילאו את כל החדר וכך גם ההתנשפויות של ריאל, ומדי פעם אנחותיו.
עם כל שניה שעברה, ריאל הגביר את הקצב. לפתע הרגשתי קשר מתהדק בבטני התחתונה ואיך שלאט לאט אני מתקרבת לאורגזמה.
"תגמרי בשבילי." קולו של ריאל היה צרוד ותנועותיו היו מגושמות ומהירות. לפתע הרגשתי את אצבעו על הדגדגן שלי.
"ריאל!" התנשפתי במהירות. עם כל הדחקות המיטה הוטחה בקיר.
דמעות קטנות של עונג ואושר זלגו במורד לחיי.
"תגמרי עכשיו. תגידי שאת שלי, שאת אוהבת. אותי." הוא לחץ על הדגדגן שלי, ובאותה השניה, התפוצצתי.
הגעתי לגן עדן של אורגזמות. בחיים לא הרגשתי ככה, כל כך טוב, כל כך מעונגת.
"אני אוהבת אותך," המילים יצאו כייבבה חלשה מפי.
"אני שלך לתמיד." הדמעות זלגו במורד לחיי. אורגזמה גם גורמת לרגשנות יתר?
ריאל גמר באנחה וקרס מעליי, ולא חלפה שניה עד שהוא נשק לדמעותיי ולחש לי שהוא אוהב אותי.