Lost- פרק 25

טולי 30/07/2015 985 צפיות 3 תגובות

•נקודת מבט דיאן•
"תעיף את היד שלך, אחרת לא תהיה לך יד." אמרתי בקול תוקפני מעט וחייכתי אל עברו חיוך חושף שיניים. הוא גיחך כתגובה ומשך אותי אליו שוב, כמו זוג מתגברים.
ריאל בהחלט הגבר שמטריף אותי, כמו אהבת נעוריים, אהבה שקשה לשכוח או קשה לעזוב לבד. זה שתמיד רוצים בסופו של דבר לחזור לחיבוק שלו, ללטף ולנשק בלי הפסק.
הוא היה ההתמכרות שלי.

"ריאל, אני זקוק שתתרחק ממנה מעט, איך אפשר לבדוק אותה כשאתה צמוד אליה כל כך? היא בקושי נושמת," הרופא אמר באנחה והביט בריאל. הוא הנהן ושיחרר את ידיו מגופי, הוא לא היה מרוצה לעומת הרופא ששמח שהוא יכול להתחיל בטיפול.
"את מודעת לעברך נכון? למשפחה שלך?" שאל והנהנתי בראשי.
ריאל מצא את המשפחה שלי, יותר נכון, את אבא שלי.

*
"את צריכה לשבת," קלאודיה אמרה, אמא ראשונה שלי, החום הראשון שקיבלתי מאישה שמבוגרת ממני ולא רחמים או עלבון.
"דברי, קלאודיה. אני מתכננת. תספרי לי," מלמלתי בשקט והבטתי בה ובריאל שהיו מעורערים מעט.
"מצאנו את המשפחה שלך, את אבא שלך למען האמת." היא אמרה בשקט והבטתי בריאל שחייך חיוך קטן של נחמה.
"איפה הוא?" שאלתי בשקט ואחזתי בידו של ריאל. מתכוננת לגרוע מכל, אין סיכוי שההורים שלי, היו נוטשים אותי, נכון?
"במרכז גמילה לאלכוהוליסטים.
אמא שלך, הייתה חולה, חולה במחלה תורשתית, המחלה הזאת, לא נתנה לה את היכולת ללדת ולהישאר בחיים, זה היה או את, או היא." קלאודיה מלמלה והושיטה לעברי כוס מים קרים.
"היא בחרה בי? אבל היא כמוני, אני אמורה להיות דומה לה, היא חייבת להילחם," אמרתי בחוסר הבנה וקמתי מהכורסא. ידיי תפסו בראשי, מחפשות תשובה אחרת, פתרון חדש.
"אמא שלך נפטרה, כשעתיים לאחר לידתך, גופה לא שרד. אחרי הלידה שלך אבא שלך לא יכל להביט בך, היה לו קשה מידי, הוא השאיר אותך בבית החולים וחזר הבייתה אל השתייה. הוא היה במצב קשה, במשך חמש פעמים, על סף מוות. הרופאים לא חשבו שהוא יצא מזה," קלאודיה אמרה בחיוך עצוב ואחזה בזרועותיי.
"אבל את פה, בריאה ושלמה." אמרה בחיוך ומשכה אותי לחיבוק, חיבוק שגרם לי להתפרק.
*

"אוקי, התוצאות כרגע מולי, את בטוחה שאת רוצה לדעת את התשובה?" הרופא שאל והנהנתי בראשי. הבטתי בריאל, נראה כאילו הוא עומד להרוג את הרופא, למרות שהרופא הוא השליח של הבשורה.
"דבר," אמרתי לבסוף והוא הנהן, הוא הקליק על העכבר פעמיים והביט בי, מבט ריקני, כזה שאי אפשר לפענח.
"מצטער דיאן, אני חייב לבשר לך זאת. את חולה במחלה של אימך. אם תביאי ילד לעולם, גופך לא ישרוד. ולצערי, אין תרופה נגד זה, זה מחלה גנטי והתוצאה מילד אומר שאת תמותי." אמר באנחה והוריד את משקפיו, עיניו נראו לפתע קטנות.
הבטתי בריאל, ידיו התאגרפו לשני אגרופים, ולסתו התהדקה בשניה. הוא קם מהכיסא ויצא מהחדר בסערה.
"תודה, דוקטור." אמרתי בשקט וקמתי מהכיסא. יצאתי מהחדר, משאירה בפנים את דיאן, שמחת חיי, האושר שלי ומשאירה בתוכי את הלוחמת וזאבה שתמיד הייתי.

"את בטוחה בזה אחות?" מלמלתי בשקט כשדיברתי את מול אחות, מקווה שריאל לא מודע למתרחש, היא הנהנה ומסרה לי את המכתב הלבן, מבשר הבשורות הטובות לכל אם, רק שבמקרה שלי, יהרוס את העולם של ריאל.
"מה האחות אמרה?" ריאל שאל בחיוך, הוא החליט שלא נביא ילד משלנו, שנאמץ אחד.
לא נתתי את דעתי בנושא, אני לא מסוגלת לשקר לו.
"שאנחנו זוג יפה, היא ביקשה כרטיסים לה ולבן זוגה למשחק השבת, ונתתי לה את השניים אחרונים שלי." אמרתי בחיוך וכרכתי את ידי סביב זרועו.
הוא הביט בי ונשק לאפי.
"הלוואי ויכולתי לגרום לך לשכוח מהכל." אמר בשקט והנדתי בראשי.
"אתה לידי, זה מספיק טוב." אמרתי ונשקתי את שפתיו, בפעם ראשונה לא פחדתי מזה שאנחנו בציבור, להפך, ביום בו חזרתי, ריאל צילם את שנינו והעלה לכל רשת חברתית אפשרית, הוא סיפר לכל צלם פאפרצי שראה אותו ולכל כתב עת שהכיר. כולם ידעו עלינו, 'שני עולמות הופכים לאחד.'
ככה רוב הכותרות קראו לנו. ריאן, קיצור של דיאן וריאל, זוג משמיים ממש.
"בואי נאמץ ילדה," ריאל אמר בחיוך והבטתי בפניו, מחפשת שמץ של צחוק, פניו היו רציניות, הוא רצה להביא ילדה, כדי, לשמור עליי.
"למה לא ילד?" שאלתי בחיוך והבטתי בפניו.
"ילד יהיה דומה לי, אני רוצה משהו שדומה לך, שיהיה לך מתחרה," אמר בחיוך מתגרה והביט בכביש שהלך והתקרב אל הבית, הוא פנה בפנייה השמאלית והבית נראה באופק.

•כעבור שבוע•
"אז, את דיאן המפורסמת אני מבין," עומר אמר בחיוך והושיט את ידו לעברי, לחצתי את ידו בעדינות וחייכתי חיוך מתוק, בטני התהפכה מבחילות אך ניסיתי להעביר את מחשבותיי אל עומר.
שהיה מדהים לריאל, הם רצו אל הדשא והחלו לשחק במסירות, לחזק את הרגליים לפי דבריו של ריאל.
קול מתכתי נשמע והבטתי ברשת שנסגרה, הייל ותיאה התקדמו והתיישבו על ידי.
תיאה ואור הפכו לזוג, זה היה ברור, היא לא יכלה דקה בלעדיו, לעומתה הייל התחילה עם עומר- מה שהניב הצלחה והם הפכו לזוג, זוג מציק ודביק.
כל היום הם רבים ולבסוף משלימים.
השבוע הזה היה מתיש, בהחלט.
היחידות שידעו על הכל היו תיאה ואליה.
אליה כבר לא נראתה לי כזאת גרועה, רעה או מכשפה כמו שהיא הצטיירה בהתחלה, להפך.
ראיתי ילדה חסרת ביטחון שמנסה לתקן את זה בעזרת יותר מידי ביטחון, ראיתי ילדה שקטה, שמעולם לא דיברה לפני שפנו אליה.
ילדה שיכולה לשנות הכל מאוד, בעיקר בחבורות האלה. היא וברק חזרו לקשר, ועם הדיבור חזר הניצוץ המרתק.
השבוע הזה בהחלט משתפר, אבל כמו הרכבת עולה למעלה במעלה המסילה, כך היא יורדת למטה לתהום, ובמקרה שלי, הרכבת הולכת להתנפץ לרסיסים.


תגובות (3)

וואוווווווווו
תקשיבי שהתאהבתי קשותתתת
הכתיבה שלך כל כך יפהה פשוט וואוווווווו
אני ממש ממש רוצה המשך ואני לא רואה כאן המשך אז עופי לכתוב עוד פרק ומידדדד
אוהבת ❤️

30/07/2015 22:33

פאק. היא בהריון כאילו נכון?
תמשיכי ועכשיווווו!

31/07/2015 00:37

חיים שלי זה מושלם באמת!!! זה פשוט מושלם!!!!!!
אני כל כל עצובה בגלל דיאן, זה לא פייר.
עד שהכל מסתדר לה ועד שהיא עם ריאל, פתאום באה המכה הזאת. זה פשוט לא פייר.
ריאל מושלם אני מאוהבת קשות❤️❤️
תמשיכי!!! אני במתח מה יקרה.
אוהבתתתת הכי שאפשר❤️❤️

31/07/2015 00:39
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך