love me, love me – סיפור אהבה – 1

זהו, חשבתי לעצמי, מחר מתחילה שנת הלימודים. אני מודה שאני מפחדת, למה שלא אפחד?
הרי ממש ביום שני הבא תתחיל הסדנאת תאטרון, ומאוד חשוב לי להצטיין.
שלא נדבר על זה שבכיתה ח' אני חייבת להשקיע בלימודים, כדיי להגיע לתיכון טוב, אבל אני לא ממש דואגת, בכל זאת הממוצע שלי הוא 90.
ובסדנא סוף סוף אראה אותו- את הילד שאני אוהבת, אני מניחה.
אני קרועה בין שני בנים- האופי והיופי, אבל ללא ספק אלך על האופי, כי בעיניי יש בו יופי, ואם אחרות לא חושבות ככה, הסיכויים שאם איי פעם הוא יאהב אותי, ובהחלט אבין אותו עם לא, לא ייפרד ממני כי לא תהיה מישהי אחרת שתאהב אותו חזרה.
האמת שזה סיפור דיי מצחיק:
בהתחלה, שראיתי אותו לראשונה, לא חשבתי שהוא יפה, למעשה הוא הזכיר לי את הילד האחרון שעשה שייק מהלב שלי, אבל רק במראה. יצא לנו לדבר, אבל רק אחרי שהבנתי – והנה מתקרב החלק המצחיק- שהחבר הטוב שלו, שאני עדיין חושבת שהוא לא בר מזל עם המראה החיצוני שלו, הוא חבר ילדות שלי, דן, והוא, הילד שאני אוהבת, היה אצלו פעם כשגם אני הייתי שם, והתאהבתי בו- אציין שהוא היה ממש חתיך אז. ברגע שקלטתי את זה התאהבתי בו שוב, וכשדברנו, הבנתי שיש עוד סיבה: האופי שלו היה פשוט מושלם! הוא נחמד, מצחיק, זורם…
הנה סיפור קטן:
בסוף הסדנא מעלים הצגה, ויש גם לצעירים, ואחותו הופיעה. החלטתי לבוא גם להצגה- מה אני כבר יכולה להפסיד? אז הלכתי. הייתי אמורה לשבת ליד חברה שלי רונה, אבל היא מצאה הורים של חברה שלה, שאחותה מופיעה, והתיישבה איתם ועם חברתה, כך שיצא שדניאל- הילד שאני אוהבת- זז כסא, וישב לידי. באיזשהו שלב התחלנו לדבר על גאליס- מה הקשר? ההצגה הייתה על המחנה, העונה הראשונה, הסיפור של לוחות הגורל. נשענתי על ידית הכסא שבכיוונו,וגם הוא, כך שיצא שמדיי פעם המרפקים התנגשו, והנה הפואנטה לה חיכיתם: שאלתי אותו אם זה מפריע לו, והוא ענה שלא, ושזה בסדר. מיותר לציין שהיו לי פרפרים בבטן והרגשתי בשמיים, ובנוגע להצגה: חוות הדעת שלי היא כזו- הצגה דיי גרועה- הטקסט היה טוב, אבל הביצוע ברמה נמוכה- ילדים בכתה ג' לא מצליחים כל כך טוב לצעוק ולהגיד בטון הנכון כל כך טוב…
הקטע הכי טוב היה שסיימון הוריד את הז'קט, ומתחתיו התגלתה גלימה. הוא פרס את הגלימה מאחוריו וצחק צחוק מרושע- קטע גדול, לגמרי, ועל זה כולם מסכימים.
ובקיצור- מחר הלימודים, ואני לגמרי מפוחדת- יש מורות חדשות, ואני כבר בכיתה ח',
ואולי גם תרצו לדעת שאני יצאתי מיוחדת: מחר אני מקריאה טקסטס שכתבתי בבכורה, במיוחד לטקס קבלת כיתות א'., וזו סיבה להתרגשות.