דיירקשנית
בהתחלה זה התחיל מזה שרציתי לצחוק על חברות שלי אבל אז זה הפך לרציני :I

One day\פרק 1

דיירקשנית 28/12/2012 1004 צפיות 2 תגובות
בהתחלה זה התחיל מזה שרציתי לצחוק על חברות שלי אבל אז זה הפך לרציני :I

זה היה יום שבת. יום שבת קריר מהרגיל. היא לבשה סוודר אפור, וטייץ איילים. גיא פתח את פיו ואמר: "זוכר את בית ספר.. איילים איילים בעיניי" עמית הנידה בראשה לשלילה ובעטה ברגלו הימינית של גיא. "הטייצים האלה יפים! ועדיף ממש את הצמידים השחורים האלה ואת כל החולצות השחורות האלה עם הגולגולות" אמרה עמית. היא צעדה לביתה, ניסתה לא לאבד ריכוז, בעקבות המבחן החשוב שיש מחר בספרות. היה זה מבחן אשר יקבע עם עמית תעלה לכיתה ז'.
נופר התקשרה. עמית אצה רצה לטלפון לענות והחלה את השיחה. "הלו?" "עמית? זאת נופר. תקשיבי שמעת על הילד החדש?" "איזה ילד חדש?" "נו זה עם הפוני הבלונדיני, יש לו עיניים כחולות! עמית הוא חתיך!!" "לא כל ילד שנראה כמו ג'סטין ביבר הוא הטיפוס שלי נופר, לכי תדעי-אולי הוא בכלל לא כמו שהוא נראה." "אם הוא נראה מרושע אז הוא מתנהג ממש נחמד, טוב הלכתי להכין רשימות של מה להגיד לו מחר בארוחת הצהריים ואח"כ אתחנן טבלאות לקראת הדייטים החלומיים שיהיו לנוו ביחד." "אויי.. משוגעת. את יודעת איך קוראים לו?" "יש שמועות שקוראים לו ירין. או הדריאל." "בהצלחה נופרוש."
עמית נאנחה וחזרה ללמוד על המבחן החשוב. 'צריך ללמוד' מלמלה לעצמה. ניסתה ללמוד, ניסתה לחשוב, אך כרגיל נפלה בפחו המסכן והממכר של ה'פייסבוק'. 'מעניין מי זה ירין או שבעצם הדריאל. רק רגע אני אשאל את נופר' חשבה לעצמה. "נופר? זאת עמית דחוף מה השם מפשחה של הדריאל או בעצם ירין?" "תתקשרי לסיוון היא מכירה את כל העולם ואשתו..! למה? רוצה להתעניין?" "אוי נו נופר לא צריך אותך ביי" "ביי באבי" עמית ניתקה את הטלפון וחייגה בעצבנות לסיוון. "הלו?" "הלו תקשיבי סיוון זאת עמית. דחוף אני צריכה לדעת איך קוראים לילד החדש." "איזה ילד חדש? מכיתה ו'3 או ו'5?" "לא יודעת, יש לו עיינים כחולות ופוני בלונד.. דחוף סיוון!" "הדריאל ברק, למה?" "ביי נדבר מחר" עמית ניתקה את הטלפון וחיפשה את שמו של הדריאל ברק בפייסבוק, ומצאה אותו.
'וואו, חתיך.' חשבה. 'אוי לא! המבחן! אני חייבת ללמוד אני לא מאמינה..!'
היא פתחה את כל מקורות המידע הידועים, חרשה על כל מילון כיס שמצאה, ונותר לה עכשיו לקרוא בספרי שירה קלים. אך היא לא מצאה מקומות בהם מוכרים ספרים כאלה, אז היא הלכה לספרייה-מקום הבילוי המועדף על דניאל, החננה של השכבה שכל יום חורש על עוד שני ספרים של הארי פוטר.
היא נכנסה לספרייה וחיפשה נואשות את הספר אשר היה עלייה לקרוא. היא לפה אותו מהמדף אך מהצד השני של המדף, נשלף הספר בכוח וכך נוצרה מלחמה, עמית משכה, ואז הצד השני משך, וחוזר חלילה.
עד שעמית פשוט לא יכלה להחזיק יותר ועזבה את הספר ונפלה על המדף השני בעודה נמצאת עם כמה ספרי פנטזיה שנפלו עלייה.
"סליחה, אני ממש מצטער, היי אני הדריאל נעים להכיר אני חדש בשכונה גברת.." "עמית, עמית מאליק חח" "שם משפחה מדהים" "תודה אבל אני צחקתי." "מה אמרת?" "כלום. לאמשנה." "אני מבין שגם את מתכוננת למבחן שיש מחר בספרות?" :כן. ובדיוק באתי לקחת את ספר השירה הזה." "אני מצטער אבל יש רק אחד כזה בספריה. אני בא לכאן יום יום וקורא" "באמת? גם אני! אני מאוד אוהבת לקרוא ספריים! יש לי פוסטרים של .. של… לאה גולדברג על הקיר בחדר שלי!" "מה" "כלום כלום."
הם החלו לצעוד בצעדים קלים אט אט לביתם. בדרך הם פטפטו קצת, עמית הכירה להדריאל את השכונה וריכלה קצת על הבית ספר.. והם הרגישו מתאימים. עמית הרגישה מאוהבת, בפעם הראשונה.
היא סיפרה לנופר וסיוון, אך שכחה לספר שזה הדריאל.


תגובות (2)

תמשיכי D:

29/12/2012 00:23

מוכרות לי הדמויות :\

30/12/2012 11:24
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך