Snow white another story – פרק 2

יוקי והיטורי הלכו יחדיו בגינת הפרחים היפיפה, שהייתה מלאה בפרחים שונים ומגוונים, מורדים ועד חמניות. הם התקדמו לעבר ספסל לבן שהיה מתחת למבנה בצורת כיפה לבנה מעוטרת בורדים אדומים ונתנה צל לספסל.
"היטורי…התגעגעתי…" יוקי אמר בזמן שהתיישב על הספסל, מסדר את שמלתו הארוכה.
"גם אני התגעגעתי אלייך." היטורי ליטף את לחיו של יוקי, מביט בעיניו הירוקות והנוצצות של יוקי, כמו אבני חן.
"היטורי, למה נעלמת? אני חיכיתי… אני חיכיתי לך שתחזור, אבל אתה אף פעם לא חזרת." יוקי אמר בעצב.
היטורי קטף ורד בצבע ורוד והניח אותו על שערו של יוקי בחיוך עצוב. "לא היה לי את האומץ לחזור, חשבתי שאתה שונא אותי, אני שנאתי את עצמי על מה שעשיתי לך. אתה היית רק ילד, הרגשתי כל כך נורא שעשיתי את זה לילד." היטורי השפיל מבט, לא מוכן להביט בפרצופו של יוקי.
"אבל אני לא שונא אותך." יוקי חייך, מרים את ראשו של היטורי. "היטורי, למה באת לכאן? היא שלחה אותך לכאן?" הוא הסתקרן, יודע שהיטורי לא התגנב לכאן דרך הגדר מאחר ותיקנו אותה עוד כשהיה קטן.
"המלכה קאירי, היא שמעה שאני הצייד הכי מיומן בממלכה הזו, אז היא שלחה אותי כדי להרוג אותך ולהביא את ליבך." היטורי אמר את האמת, "אני לא רוצה לעשות זאת, אני אעשה כל דבר כדי לא להרוג אותך." הוא החזיק בידיו של יוקי. "למה המלכה קאירי רוצה להרוג אותך?" הוא שאל, מסוקרן לדעת.
"יש לקאירי אובססיה עם…יופי…" יוקי הסביר, "לפני כמה חודשים שמעתי אותה צועקת בחדר השינה שלה 'שירהיוקי לא הבחורה הכי יפה, אני לא אתן לזה לקרות', כנראה שזו הסיבה שהיא שלחה אותך." יוקי הסביר, "אני חושב שהסיבה הנוספת שהיא רוצה להרוג אותי היא כי אני מועמד לכתר, והיא רוצה להיות היחידה שתשלוט בממלכה הזו." יוקי נאנח.
"המלכה חייבת למצוא לעצמה תחביב…" היטורי גיחך. 'המלכה עדיין בטוחה שיוקי הוא בחורה…' הוא חשב בזמן שהביט ביוקי. "נצטרך לברוח עוד הלילה, אסור להשאיר אותך כאן." היטורי התרומם מהספסל.
"לברוח? זה לא רעיון טוב, היא תרצה להרוג את שתינו! וכשהיא תמצא אותנו היא תוציא את ליבנו ותאכל אותם!" יוקי אמר בפחד, כל חייו הוא פחד מקאירי, הוא אף פעם לא הרגיש בטוח כשהיה לידה, הוא תמיד הרגיש שהיא עומדת לתקוף אותו בכל רגע.
"היא רוצה אותך מת, אם אני לא אעשה את זה, היא תשלח מישהו אכזרי יותר להרוג אותך." היטורי הביט ביוקי במבט תוקפני, "אנחנו חייבים לברוח הלילה." הוא אמר.
יוקי התרומם מהספסל, מביט בהיטורי. שתיקה מביכה עברה ביניהם במשך כמה דקות. "בסדר." אמר לבסוף. "נברח, אבל תבטיח לי, שאתה לא תעזוב אותי עוד פעם."
"אני לא אעזוב אותך עוד פעם, אני לא אאבד אותך." היטורי ליטף את לחיו של יוקי ונישק אותו נשיקה ארוכה בפה.

קאירי התיישבה בכיסא המפואר שהיה מרופד בכריות אדומות, היא הביטה במתרחש דרך המראה. "אז הצייד הצעיר שלנו מכיר את שירהיוקי…" היא מלמלה, עיניה התכווצו בכעס כשהביטה בשניהם מתנשקים. 'חבל שאני לא יכולה לשמוע מה הם אומרים…' היא חשבה.
"בחורה יפה מקבלת בחור יפה, אני מניח." המראה אמר, הבבואה של שני האוהבים התחלפה לבבואה של המראה, גבר בעל שיער לבן כשלג ועיניים כחולות כים, עם בגדים מפוארים של בן מלוכה.
"שירהיוקי היא לא בחורה יפה!" קאירי אמרה בכעס. "מראה, מראה, שעל הקיר, מי היא האישה הכי יפה בעיר?" קאירי אמרה, מתרוממת מכיסאה.
"האישה הכי יפה בעיר, לא, בכל הממלכה, היא שירהיוקי כמובן." הבחור במראה גיחך. מביט למראה קאירי הכועסת.
"אני מתנגדת לכך! היא לא יפה!" קאירי צעקה, היא זרקה את כוס התה שהונחה ליד כיסאה על הקיר. אחרי כמה דקות היא התיישבה שוב בכיסא והסדירה את נשימתה. "אני רוצה לדבר עם הצייד, לראות מה מערכת היחסים שלו עם שירהיוקי. יש לי חשד שהוא לא הולך לבצע את המשימה שניתנה לו." קאירי אמרה, נראה היה כי היא מדברת לעצמה יותר מאשר למראה.
"אם כך, תעשי זאת, תבדקי מה תוכניתיו של הצייד הצעיר, אני לא אפריע בדרכך" הבחור חייך. מביט בציפורניו שהיו צבועות בלבן. הוא הביט בקאירי יוצאת מהחדר וסוגרת את הדלת באיטיות. "מלכה טיפשה." הוא גיחך.

קאירי חיכתה בספרייה הגדולה לבואו של היטורי. היא הביטה דרך החלון על יוקי שחזר להסתכל על הציפורים ולשחק עם החיות. כשיוקי היה קטן היא תכננה לכלוא אותו בצינוק, אך היא ידעה שעד מהרה השמועות על כך שהנסיכה כלואה יתפשטו והמוניטין שלה יהרס. 'נסיכה טיפשה, חבל שלא יכולתי להרוג אותך מוקדם יותר.' קאירי חשבה. היא אף פעם לא ניסתה להתקרב ליוקי, יודעת שזה לא המטרה העיקרית שלה, אך היא ידעה שהוא עומד בדרכה. דפיקה בדלת הפסיקה את חוט המחשבה של קאירי. "תיכנס." היא אמרה בקול קר. מביטה בהיטורי שנכנס בשקט אל הספרייה.
"על מה רצית לדבר מלכתי?" היטורי קד קידה.
"על שירהיוקי, ראיתי, שאתה והיא, ביחסים מאד קרובים, אם אפשר להגיד." קאירי הביטה בהיטורי, עיניה התכווצו בחשד.
"אם יורשה לי לשאול מלכתי, כיצד ראית ומה בדיוק ראית?" היטורי חייך, מנסה להישאר קר רוח מולה, יודע שמילה אחת לא נכונה והיא תוציא את ליבו.
"יש לי את השיטות שלי לראות אנשים. שיטות שלא ארצה לשתף אותן איתך." היא אמרה בקור, קולה הביא לצמרמורות בגופו של היטורי. "ראיתי אותך ואת שירהיוקי מתנשקים." קאירי התקדמה לעבר היטורי.
"הכל הוא לפי התוכנית שלי, מלכתי." היטורי חייך.
"ומה התוכנית שלך?" היא הביטה בחשד.
"השלב הראשון היה להתחבב על שירהיוקי, כפי שאת ראית, זה הצליח." היטורי הסתובב ברחבי הספרייה, מביט בכל הספרים. "השלב השני הוא לקחת אותה הערב אל היער, היא תחשוב שאנחנו יוצאים לטיול לילי רומנטי, בעוד אני אתלוש את ליבה." הוא גיחך, מראה את ההבעה הכי קרה שהוא יכול.
קאירי הביטה בהיטורי באדישות, שתיקה מביכה שררה במשך כמה דקות עד שהיא הנהנה בראשה. "יופי, כנראה צדקתי בכך שמיניתי את הצייד הכי טוב בממלכה." קאירי חייכה, "אתה משוחרר." היא אמרה. היטורי הנהן ויצא מהספרייה. קאירי התקדמה לעבר אחת המראות שהיו על הקיר. "מראה מראה שעל הקיר." קאירי אמרה, מביטה כיצד בבואתה משתנה לבבואת הגבר.
"כן מלכתי?" הוא חייך.
"מראה מראה שעל הקיר, האם לבטוח בצייד הצעיר?" קאירי הביטה בגבר במבט רציני, עיניה הזהובות והחתוליות נצצו.
"אני הייתי מציע לשמור עין על הצייד, ליתר ביטחון." הבחור חייך.
"אם כך, כדאי שאגיד לשומרים לדאוג לאבטחה כבדה יותר." קאירי מלמלה, מפנה את גבה אל המראה והלכה לעבר דלת הספרייה.
"גם השומרים לא יצליחו לעצור אותם." המראה גיחך, קאירי שתקה ועזבה את החדר. "אני מבין שזה אומר שהיא לא באמת מתייחסת להערה שלי…" הוא נאנח. "מלכה טיפשה נשארת תמיד מלכה טיפשה." הוא צחקק ונעלם.