Sweet Dreams | 5 |a drop in the ocean

קוראים לי ויולט.
שמי בא מכלי הנגינה, ויולה.
מאז ומתמיד טרחו להזכיר לי את שמי הנפלא והסיבה שזה הוא בכלל שמי.
אני נזכרת בדחף הזה. הריח המלוח של הים הורג אותי. אני מרגישה את גופי מתאדה לאט לאט.
אני מכניסה את ידי למים, דבר שנגמר בצלילה עמוקה.
"וויולט! צאי משם" היא קוראת לי, אז אני צוללת.
אני לא מרגישה, רואה רק את הכחול העמוק ההוא ששואב ומחיה אותי.
"וויולט!" הקול שלה מתנגש יחד עם רחשי הדממה.
אני מציצה, רק העיניים. היא כבר לא שם.
אני יוצאת. טיפות המים נספגות בעורי במהירות.
אני מרגישה את הרוח מכה בחזי. זה הרגע שאני מבינה, אני לא ככה.
"הלו, גברת!" אני מרגישה באחיזה לוחצת ומתהדקת סביב זרועי העליונה.
אני לא מסתובבת.
חיוך קטן עולה על שפתיי.
"מה מצאת, היפו?" צעקה נשמעת מכיוון המים.
אני יודעת שהסיטואציה שאני נמצאת בה לא מחמיאה לי.
"שמע, זונה, משהו…" אני שמה לב לאצבעות העבות והמטונפות שלו מתרוממות.
"יאלה, תכבול אותה. צריך לחזור" הקול חוזר שוב.
"יאלה, מתוקה" הוא ציני.
חבל עבה מתקשה ומתעקל סביב הפרקים שלי.
הוא מסתבך עם החבל. זו ההזדמנות שלי.
אני חומקת במהירות ומתחילה לרוץ.
אני מרגישה את עורי מתייבש.
תוך כמה שניות- אני על האדמה היבשה.
בקרב הזה, הפסדתי.