the story of us

פרק 1:
אז אני והיא יושבות באוטובוס מאושרות מתמיד..
עם שלוש תיקים כבדים מוכנות לים
אני עם החיוך המאושר של הורדת הגשר
והיא סתם מאושרת כי לה יש את הסיבות שלה
הוצאתי את האייפון מהכיס והתחלנו להצטלם
בכל זאת…הולכות לים,הורדתי גשר,מאושרות ויפות
הלכנו בתיאום מוזר של בגדים רק לא בצבע
גרייס לבשה שורט שחור עם קווים לבנים בקצוות, גופיה צהובה,החלק העליון של הבגד ים היה כתום
והתחתון ירוק, והכל בצבעים זוהרים.
אלכס,שזאת אני ,לבשתי שורט ורוד, גופיה שחורה ,החלק העליון של הבגד ים היה ורוד והתחתון שחור
אלכס : שיער חום בהיר ,עיניים משנות צבע(אפור,כחול,ירוק),רזה ,עגיל בטבור,שיער יחסית ארוך,1.68 ,שוקלת 54.
גרייס: שיער חום כהה, עיניים חומות,שזופה ,רזה,עגיל בטבור ,שיער ארוך ,1.64, שוקלת 51.
סוף כיתה י' אז החלטנו לנסוע לים.
כשהאוטובוס עצר בתחנה ,הסתכלתי מעבר לדלת הכניסה וראיתי חבורת בנים ,החלטתי להתעלם כדי לא להיראות שקופה מידי וביקשתי מגרייס שלא תבהה בהם.
גרייס : לבהות במי?
אני: את עושה בדיוק מה שביקשתי ממך לא לעשות,למה!?
הבנים התחילו לעלות, עמית עלה ושילם והמשיך ללכת ,תומר עלה ושילם והמשיך ללכת,נאור עלה,שילם והמשיך ללכת, רוני עלה,שילם ונעצר …"אלכס?" "רוני?" "היי מה קורה?
"הכל טוב ,מה איתך? מה את עושה פה ? "
"בדרך לים ,מה אתה עושה פה?"
"גם בדרך לים ,וואי מלא זמן לא ראיתי אותך ,איך השתנת!"
"כן וואיי לאיזה חוף אתה? "
"חוף המעליות"
"גם אנחנו,בוא שב איתנו!"
"הייתי בא לשבת איתכן אבל אני עם חברים את יודעת.."
עמית,נאור ותמיר הסתכלו על רוני במבט שמוכן לשבת איתנו
"בואו כולכם לשבת איתנו(: " אמרה גרייס
הבנים כולם הסכימו ואז עלה גם נועם..
החלפנו מבטים וקמנו ללכת,הוא עמד עדיין ליד עמדת הנהג
אני קמתי והוא נתן לי לעבור ,כל כך לא ג'נטלמן שהוא פספס את גרייס
ועקף אותה במעבר.
הלכנו אחורה וישבנו -עמית ,גרייס,אלכס,רוני ונאור ישבנו במושבים מאחורה
ונועם ותומר ישבו בשני כיסאות מקידמנו.
נסענו וצחקנו ודיברנו והשתגענו והגענו לים.
נתתי לכולם לצאת לפניי וכשכולם ירדו נשארנו אני ונועם על האוטובוס
הוא נתן לי לרדת ראשונה והתחלתי להתקדם
"אלכס..אפשר יהיה שנדבר אחר כך?"
"מה שתגיד" והמשכתי ללכת..
הגענו לים ורוני הלך לשלם על כיסאות ומטריות בזמן שעמית ותומר כבר זינקו לתוך המים
נשארנו אני, גרייס, נאור ונועם ליד הכיסאות
אני וגרייס הורדנו שורט והבנים בהו, הורדנו את הגופיות ועוד יותר בהו, פרענו את השיער ושמנו משקפיים
גרייס הוציאה את השמן שיזוף ונאור הציע למרוח לה אותו והיא הסכימה
עמדתי עם הגב אל נועם בהמתנה שיבוא וימרח לי גם
הוא כנראה דביל מכדי להבין את זה לבד
אז הושטתי את השמן לאחור ,נועם התקרב ,חטף אותו מידי והתחיל למרוח עליי.
הוא הוזיז לי את השיער בעדינות, והרגיש כאילו הוא מנסה לסיים את זה מהר.
לעומת זאת נאור נראה כאילו ביקר ברקיע השביעי ולא מפסיק להנות
נועם : "אחי אתה יכול לפחות לנסות להיראות כאילו אתה לא נהנה"
נאור :" מה עשיתי?"
נועם :" אתה נראה עליז מידי"
גרייס : "יפה לך עליז"
נאור שנעלב החזיר לה את השמן ,הוריד חולצה ונכנס למים.
גרייס לא אמרה זאת בכוונה לפגוע, אבל נאור והפרשנות שלו.
נועם :" זהו" והושיט לי את השמן.
הוא הוריד חולצה ,הסתכל עליי ,וחייך חיוך מפגר ונכנס למים
הגוף שלו נראה טוב
טוב מאוד
טוב יותר מידי מאוד
הרגע שעיצבן אותי יותר מהכל זה עצם העובדה שאני נשברת לפניו.
אני וגרייס סידרנו מגבות על המושבים ונשכבנו להשתזף
רוני עבר מהר ונכנס למים ,הם שיחקו עם הכדור וצעקו והשתגעו ואני וגרייס נחנו.
פתאום הבנים הגיעו למצב שבו הכדור נחת בין שתי הקבוצות כאשר בקבוצה אחת היו תומר,רוני ונאור
ובקבוצה השניה עמית ונועם. נועם ורוני התקדמו לעבר הכדור והיה להם מבט לוהט בעיניים.
משום מה נועם נטה להאמין שלרוני ולי יש משהו בינינו וזה הטריד אותו במקצת.
רוני לא הבין למה נועם כל כך עצבני ובוהה בו .
אני נשענתי קדימה מהכיסא והורדתי את המשקפיים ועלה לי חיוך זדוני כשראיתי את זה
ואמרתי לעצמי "נו מה יאללה תתחילו לריב עלי"
גרייס הסתכלה עליי ולא הבינה למה המבט הזה ואז ראתה על מה אני מסתכלת ,הבנים היו בכוננות להתנפל על הכדור
גרייס :"אוו הוו…פוסטטטטטטטט ,בנים ,לעצור הכל."
כולם נעצרו והסתכלו עלייה ,היא אמרה " אני נכנסת למשחק כדור שלייייייייי "
היא זינקה על הכדור וצללה לתוך המים ויצאה משם ועמית אמרה "יאללה היא בקבוצה שלנו"
נועם עדיין היה עצבני והסתכל עליי וחזר לפוקוס של המשחק
גרייס מסרה לעמית שמסר לה בחזרה ואז היא התחילה להתקדם לעבר נועם ולחשה לו -"דבר איתה,אתם צריכים להשלים"
ואז גריייס מסרה "בטעות" לנאור והוא שעדיין כעס עליה ,היה מופתע מכך.
רוני צעק "אלכס תיכנסי למים!"
אלכס : "אין מצב ,אני שונאת מים" וחזרתי לקרוא את העיתון שלי
לא שמתי לב אבל עמית ,רוני ותומר באו משום מקום ,רוני תפס לי בידיים ,עמית החזיק מתחת לבטן , ותומר החזיק ברגליים. הם התחילו לנדנד אותי ולהתקדם לעומק של הים וצעקתי לעבר גרייס "גרייס פליז ,בבקשה ברונווו גרייס נוננווו הצילוווו"
גרייס :"סורי אבל זה דורש "
הבנים נידנדו אותי עוד ועוד והשליכו למים ככה שעפתי לפחות 200 מטר קדימה.
הרגל שלי והראש נדפקו באיזה סלע בתוך המים ואיבדתי את ההכרה.
כולם עמדו וחיכו שאני אצוץ מהמים. לא יצאתי.
נועם פשוט התחיל לרוץ במים וצעק לעברם "צאו מהמים מהר" .
התחילו להיות גלים חזקים ומוזרים שלא היו הגיוניים לפי המסלול שלהם ומשהו היה מאוד לא שקט במים.
נועם צלל פנימה וראה אותי מושלכת על האבן בתוך המים מחוסרת הכרה.
גרייס לא רצתה לצאת ונאור היה צריך לגרור אותה בערך כדי שתצא.
נועם משך אותי החוצה אל פני המים וראה כי אנחנו נורא רחוקים מהחוף וקרובים יותר למבנה הסלעים וגרר אותי למעלה. לא חזרתי להכרה והוא היה לחוץ מכך וניסה להיזכר איך עושים החייאה
הוא היה דיי בטוח שההנשמה מפה לפה באה קודם (מעניין למה)
אבל אז הוא החליט ללחוץ לי על הבטן ופשוט קמתי ונחנקתי ויצא ממני מים וניסיתי להחזיר את הנשימה לסדר . ירדו לי דמעות מהעצבים. והשפלתי מבט רוב הזמן.
הוא ישב לידי -מולי ואמר בשקט "אני מצטער.."
"כדאי לך להצטער"
הוא התעצבן ואמר " אני הרגע הצלתי את החיים שלך וזה מה שיש לך להגיד לי!?"
התחלתי לומר בעצבים ונרגעתי מאות לאות "יכולת להשאיר אותי שם!"
הדמעות זלגו מעצמן ,והוא נלחץ ואמר "נוו דיי..סליחה נוו תפסיקי לבכות.."
"תפסיק לעצבן!"
"טוב נו אני מצטער סליחה נוו"
הייתה שתיקה ועם הדמעות על הפנים חייכתי חיוך מפגר ואמרתי " נו מטומטם תחבק אותי כבר!"
הוא זינק עליי בחיבוק והגענו למצב שבו הוא נמצא מעליי ובוהה לי בעיניים.
אני רק צחקתי עם הדמעות האלה על הפנים והוא נהיה רציני יותר מתמיד.
לא הבנתי מה לא בסדר והפסקתי לצחוק ,הידיים שלו עטפו אותי משני הצדדים ובהיתי גם לו בעיניים ואז הוא פשוט נישק אותי ,זה היה מדהים.
ברגע שהתנתקנו ,הסתכלתי עליו, התחלתי לצחוק והוא איבד ריכוז ובשנייה הזאת פשוט הסתובבתי מעליו, מתוך ריפלקס בשביל שלא ניפול הוא תפס אותי בישבן ואני הייתי מעליו.
שאלתי "תגיד נוח לך שם?"
הוא ענה " כן דווקא אחלה כריות יש לך את משני הכיוונים"
אמרתי " אעלק לא חרמן"
"מתי אמרתי שאני לא כזה?"
עשיתי חיקוי שלו בקול גברי " אני נשבע לך שאני לא כזה מבטיח לך"
והוא התחיל לצחוק מהקול שעשיתי ואז עשיתי פרצוף עצוב " דיי נו"
"אעלק לא ביישנית"
"אני לא ביישנית"
"סתם לא את אחת הביישניות פשוט את כנה אז את אומרת תמיד את מה שיש לך להגיד"
"ותמיד צודקת יש להדגיש" אמרתי והוא התחיל לצחוק
"יש להדגיש" הוא אמר וקרץ.