Time lost will never return – פרק 10

נקודת מבט עומר
נכנסתי לבר רציתי להשתחרר קצת מחר אני אחזור לבית של רוברט פתאום צלצל הטלפון זה היה רום
"היי אחי" אמרתי
"מה קורה?" שאל
"למה אתה נשמע ככה?" שאלתי
"זהו סיימתי לך את המשימה" ענה
"איזה משימה?" שאלתי לא מבין
"אין יותר לירון" ענה
"חתיכת בן זונה מטומטם אתה מבין מה עשית ידפוק!" צעקתי
"חשבתי על זה ומסכנה ויקי היא גידלה אותי אני צריך לגמול לה איכשהו.." אמר
"מטוטמם! לך לעזאזל" ניתקתי
חייגתי את המספר המוכר היא לא ענתה יצאתי במהירות מהבר ונסעתי לכיוון הבית, נכנסתי
"לולה" צעקתי
"עומר לך לבית חולים לירון עברה תאונה" צעקה
נכנסתי לאוטו ונסעתי לכיוון בית החולים רצתי לתוך בית החולים וראיתי שם את לילי
"עומר" צעקה
"לירון עברה תאונה" אמרה כשהתקרבתי אליה
"מה איתה?" שאלתי בלחץ
"היא בטיפול נמרץ" אמר רוברט והתקרב
ישבנו וחיכינו לפתע יצא הרופא
"מה איתה?" שאל רוברט
"היא בסדר" אמר הרופא
"אפשר לראות אותה?" שאלתי
"כן אבל שכל פעם יכנס מישהו אחד שהיא לא תתעייף" ענה הרופא
"תיכנס עומר" אמר רוברט
"לא לא לא רוברט תיכנס אתה" אמרה לילי
"לילי תסתמי עומר תיכנס" אמר רוברט ולילי הלכה
נכנסתי לתוך החדר וראיתי את המלאך שלי ישנה התיישבתי לידה והחזקתי את ידה
"יפה שלי, קומי" אמרתי
נשקתי את פניה ואחר כך את שפתיה
ופתאום שמעתי את קולה:"איפה אני?"
"יפה שלי התעוררת" אמרתי
"עומר מה אתה עושה פה?"
"חזרתי"
הרופא נכנס לחדר
"דוקטור אני יכול לבקש ממך משהו?" שאלתי
"בטח דבר" ענה
"אם ישאלו משהו על התינוק תגיד שהוא מת"
"מה? איזה תינוק"
"היא הייתה בהריון מדומה…."
"מצטער אני לא יכול לשקר" ענה
"אין בעיה" אמרתי והוצאתי את האקדח
"רגע רגע יש לי משפחה וילדים" אמר
"זה לא מעניין אותי, אתה אומר שהתינוק מת? כן או לא?"
"כן אל תדאג" אמר הורדתי את האקדח והחזרתי אותו למקומו