Time lost will never return – פרק 18 מרתון

מנקודת מבט של לירון:
נכנסתי לבית המבודד והגדול קילחתי את הילי הלבשתי אותה והשכבתי אותה במיטתי.
נכנסתי להתקלח הורדתי מעליי את כל הג'יפה מעליי יצאתי מהמקלחת עטפתי את גופי במגבת שמעתי דפיקה בדלת ורצתי לפתוח "מי זה?" צעקתי ופתחתי את הדלת.
"עומר(?)"
"מה אתה עושה פה?" שאלתי
"אני מצטער שלא הודעתי… פשוט לפני כמה ימים חזרתי מניו-יורק ואין לי כל כך איפה להיות"
"תיכנס" אמרתי והידקתי לגופי את המגבת
"למה לא סיפרת לי?"
"לא הספקתי, יש לי כסף עשיתי מיליונים בחול" אמר
"בשחור?"
"לא עבדתי קשה כמובן שהיה לי קצת כסף בהתחלה" ענה
"טוב אני אלך להתלבש" אמרתי
"כדאי" מלמל והסתכל למחשוף הקטן שבצבץ
עליתי לחדרי ראיתי שהילי שקעה בשינה עמוקה
לבשתי פיג'מה ארוכה וחמימה סירקתי את שיערי וירדתי למטה
"בוא אני אראה לך באיזה חדר תוכל להתמקם" מרתי
"זה כאן"
"תודה" אמר וחיבק אותי לזה לא ציפיתי הרגשתי חמימות מוזרה
"אתה רוצה לאכול?"
"אני אשמח" אמר
הכנתי חביתה וחתכתי ירוקות והגשתי לו
"אז למה את ועידו נפרדתם?" שאל