Unrequited love העונה השנייה-פרק 1+2

-העונה השנייה-פרק 1: זהב Unrequited love
כאשר אביטל הגיעה לבית החולים לבקר את אבשלום, לוסיה לא רצתה להיות איתם ביחד באותו החדר.
אבשלום לא יכול היה לזוז מהמיטה בגלל שהוא לא הרגיש את הרגליים שלו. אביטל התיישבה על ידו אך במפתיע לא אמרה שלום ואף לא " מה שלומך".
" מה שלומך?" שאל אבשלום בלי חיוך , הוא שלח את ידו כדי לנשקה על שפתיה.
" בסדר, אני רואה שאתה מרותק למיטה. מה קורה לרגליים שלך? למה אתה לא יכול להזיז אותם?" שאלה אותו אביטל והביטה בו בעיניים שואלות.
" אני לא יודע, את במקרה יודעת מה קרה לרגליים שלי?" שאל והביט בה במבט חסר ישע.
" לא , אני לא יודעת , " היא אמרה בלי חיוך והתבוננה בו במבוכה.
פתאום אחד הבנים שהיה מאוהב באביטל. והוא אמר לו בקול : " מה אתה לא יודע שבגלל שנפלת מהסולם אתה לא יכול ללכת , כל בית הספר יודע את זה ורק לך לא אמרו את זה? מסכן , איך לוסיה לא אמרה לך את האמת?" אמר אותו בחור באכזריות.
נשמע זעקת שבר חלושה מפיו של אבשלום.
" מה.. אבל איך? למה.. היא לא אמרה לי את האמת? לוסיה ואתה ידעתם שאני לא יכול ללכת ובכל זאת הסתרתם את זה ממני , למה לא אמרתם לי את האמת מיד אחרי שהתעוררתי? אני לא מבין.." שאל אבשלום בקול שבור.
הוא פנה להביט אל אביטל , אולי אצלה הוא עתיד למצוא את התשובה.
" אביטל , את גם ידעת ובחרת להסתיר את זה ממני? או שאת לא ידעת את זה?" שאל אותה והביט בה בעיניים מלאות תקווה.
" לא , אני לא ידעתי כלום על כך , אני רק שמעתי שנפלת. " אמרה אביטל בחיוך מובך.
" אז אומר שאת לא ידעת , אביטל , התקרבי אליי בבקשה." אמר אבשלום בחיוך.
" כן , אני אתקרב אלייך. " אמרה אביטל והביטה בו במבוכה. לא היה לה מה לומר לו כל כך.
" את רוצה להיות החברה שלי , בבקשה?" שאל אותה אבשלום בחיוך מאוהב.
" להיות החברה שלך? אבל.. אני.." ניסתה לומר אך הוא השתיק אותה.
" די עם התירוצים האלה , אביטל. עכשיו את לא תברחי ממני יותר." אמר אבשלום בחיוך מאוהב ונישק אותה על השפתיים.
" אבל , אבשלום. אני לא יכולה להיות איתך כשאתה על כיסא הגלגלים , זה לא הסגנון שלי. אני לא יכולה לעשות את זה לעצמי וגם לא לך. אני לא רוצה שתרגיש איתי כאילו אתה כלוא בגוף שלך ואתה לא תוכל לעשות עם זה כלום." אמרה אביטל במבוכה אך אבשלום לא עזב את ידה.
" אני רוצה שתשני איתי הלילה. קדימה . את לא תתחרטי!" הציע לה אבשלום אך מבטה של אביטל נותר על הקרקע.
" טוב , נו.. אני לא יכולה להגיד לך לא.." הוסיפה אביטל בחיוך. היא התיישבה על ידו והניחה את ראשה על כתפו.
הוא הרגיש את החמימות הזאת עוטפת את כל כולו.
כשלוסיה חזרה לחדר, היא ראתה את השניים מכורבלים ביחד.
ובדיוק אז גם מרסלו נכנס , הוא רצה לדעת מה לוסיה עשתה שם רוב היום.
" מה את עושה פה , לוסיה?" שאל אותה מרסלו שהיה בהלם.
" הייתי כאן כי שמרתי על אבשלום וגם עכשיו אני כאן כדי לשמור עליו. " אמרה לוסיה בחיוך חמים.

-העונה השנייה – פרק 2: אם זאת מלחמה Unrequited love

לוסיה ישנה על הכורסא בזמן שאביטל ואבשלום היו מכורבלים ביחד. איך זה שהוא הציע לה להיות החברה שלו אחרי כל מה שהיא עשתה לו?
היא לא הבינה למה הוא נתן לה לבוא לבית החולים . בתוך תוכה , לוסיה הרגישה שמשהו מיוחד נרקם בינה לבין אבשלום.
אך היא לא יכלה לעזוב את מרסלו. מרסלו אהב אותה באמת. היא הרגישה מחויבת לאבשלום. היא הייתה מאוד שמחה לעזור לו אם היא הייתה יכולה.
אם רק אביטל לא הייתה החברה של אבשלום, בלילה של התאונה ליבה נקשר בליבו של אבשלום ומאז היא רצתה להישאר קרובה אליו יותר מתמיד.
ולא כי היא החברה הכי טובה שלו. אלא כחברה שלו. אלא כשהיא התעוררה בבוקר מוקדם, ביום בו שיחררו את אבשלום לביתו. כי כבר לא היה להם מה לעשות איתו.
אבשלום לא רצה להאמין בעובדה שהוא לא יכול ללכת יותר. מעתה ואילך הוא צריך להיות צמוד בכיסא הגלגלים ולהיות תלוי במישהו קצת דיכא אותו והוא לא רצה לבקש עזרה מאף אחד.
" את באה? יש לי עוד המון דברים לעשות לפני שהחופש הגדול ייגמר." מרסלו הופיע בשעה שהרופאים אישרו לשחרר את אבשלום.
" כן , אני באה. רק אני אפרד מאבשלום ואני חוזרת איתך." אמרה לוסיה בקול שבור והלכה להיפרד מאבשלום.
" מה, את הולכת?" שאל אבשלום שהיה ישוב בכיסא הגלגלים ואביטל אחזה בו כדי שהוא יוכל סוף סוף לצאת מבית החולים.
" כן , אני הולכת. בהצלחה שיהיה בתהליך השיקום שלך . הלוואי שתלך שוב ושתדע שלא משנה מה יהיה. אני תמיד אהיה פה בשבילך. שתדע שאני לא מפסיקה להרגיש אשמה בגלל מה שקרה לך אחרי התאונה." אמרה לו לוסיה בכנות.
" בהצלחה שיהיה גם לך בהמשך הדרך. אני מבטיח שכשאתחיל ללמוד ללכת שוב. אוקיר לך תודה על כל מה שעשית למעני כשהייתי מורדם ומונשם." אמר לה אבשלום והוא נישק לאביטל את היד , לוסיה הביטה בהם מאוכזבת.
לאחר שהם הלכו, אבשלום חיבק את אביטל.
" את לא נשארת איתי כי אני לא יכול ללכת , לא? אני שמח שסוף סוף אנחנו ביחד. אחרי הרבה זמן שרדפתי אחרייך , אני שמח שעכשיו החלטת להיות איתי. אני לא יכול ללכת אז אני לא אוכל להיות זה שיבקש ממך להיות איתי. ראית את הרגליים שלי , אני לא יכול להתרגל למחשבה שאני אצטרך להיות צמוד תמיד לכיסא הגלגלים." אמר אבשלום בצער והוא החזיק את ידה בידו ולא הרפה ממנה.
" אני גם עצובה מכך שאתה לא תלך יותר. אבשלום, אני רוצה גם לבקש את סליחתך כי אחרי הכול אני גרמתי לתאונה הזאת לקרות. לא הייתי מודעת לכך שאני ממשיכה לפגוע בך ועדיין פגעתי בך הרבה. ואני יודעת שאין לי סליחה על זה." קראה אביטל בהצטערות עמוקה ואבשלום היה צריך להיות זה שימחה לה את הדמעות.
אבשלום מחה לה את הדמעות , ואז שניהם התנשקו. כשהוא התיק את שפתיו משפתיה. הוא הרגיש מאושר מאין כמוהו.
לוסיה זזה בחוסר נוחיות במקומה. היא הרגישה שהיא התחרטה על כך שהיא השאירה את אבשלום עם אביטל.
" אתה יכול לחזור רגע לבית החולים לראות מה קורה עם אבשלום , אני פוחדת שקרה לו משהו. אני לא יכולה להיות שקטה." הוסיפה לוסיה בנימה של צער.
" אני לא יכול. למה אבשלום חשוב לך