מזכיר לי שתמיד הייתי קצת אחרת .

כ"כ הרבה ללכת , אל העולם אליו אני נמשכת ..
נמשכת משום מה להרבה עולמות , אבל כרגיל באמצע .
לוקחים אותי לכיוונים שונים , אבל לא באמת נלחמים עליי ..
סיפור כואב אחד – יוווווווצצצצצא לדרך :
כמה קשה זה להשתלב בחברה מסוימת ?
– אני אענה על השאלה – מאוד קשה !!!
כשזה הבסיס להמשך חייך זו החלטה קשה באיזה צד לבחור .
הצד של הצבועות שכולל את העובדה שזו בעצם תחרות על מי הכי ערומה , מי קושרת את החולצה הכי צמוד לבטן , מי שמה את הג'ינס הכי נמוך את שרואים את ה ******** ,
למי יש את החבר הכי חתיך, הדגשה על * חתיך * ובעצם זה עם הכי פחות אופי \ עמוד שדרה ,
למי יש את העגיל הכי ארוך בטבור , מי שמה את הכי הרבה שכבות איפור וכיסוי חצ'קונים על הפנים שלה –
ועוד כל מיני תחרויות שגורמות למילה אחת מהצד , איכס . אבל במחשבה שנייה , הצד הכי מגובש שיש , הכי משפחתי והכי חם ואוהב , שעושים כזה הכול ביחד … חברים טובים למרות הכול .
או
לבחור בצד שכל היום לומד ,
שההורים דורשים מעל ציון 90 בתעודה , אחרת אין לקרוא ספרים במשך חודש ! ( נוראי )
שהחברים שלהם זה דמויות פעולה מפלסטיק , או סתם איזושהי תוכנה במחשב שהם הכינו , כי הם חכמים הרי …
אלו שהמורים מתחנפים אליהם , מה שאמור להיות הפוך … אלה עם כל התעודות של הצלחה בלימודים שקיבלו בטקס מצטיינים שכבתי , הגרביים עד הברך , ה ח פ י ר ו ת !!! החרשנות (בלימודים כמובן) ולא נשכח את העניין שאם וווווווווווווו הם יוצאים אז הם חמולות ! ( חמולות = מלא מלא מלא מלא ילדים )
ועוד ועוד ועוד
מצב החיים שלי :
באמצע ,לא לומדת אבל גם לא מזיקה , פה ושם בעיות עם מורים כי זה סתם כיף לריב אתם ולדעת שיש את אמא שתגן עלייך מולם במקרה חריג , מתאפרת אבל לא שמה טייח על הפנים , לא אכפת לי שרואים עד כמה החולצה שלי * לא * צמודה לבטן , שיצאו העניים לכל מי שרק יסתכל .. בנים זה קודם כל אופי , יופי תמיד אפשר לשפר אז ככה שזה באמת לא משנה .
אבל למרות כל המצב הזה , אני נשארת לבד , כישיש בעיה אין לי גב או כתף לבכות עלייה אז חייב לבצע בחירת צד כלשהו לא ?

כיף לדעת שיש מקום כזה שאפשר להתפרק בו … וזו רק ההתחלה , יש לי חיים מעניינים יותר מהצדדים האלה , עוד הרבה החלטות והרבה סטיות מהדרך יהיו לי , בנתיים אני מתנחמת בעובדה שיש איפה לשחרר לחצים .