איך החיים שלי השתנו כל כך הרבה בכל כך מעט זמן… ( שם זמני..) פרק 2 :-)
אני יורדת מהאוטובוס ופתאום אני נתקעת ב… עידו.
עידו הוא ידיד ממש טוב שלי, הוא כמו אח גדול כזה, הוא בכיתה י"א. ואנחנו מכירים משהייתי בת 5 בערך.
-"ברוש! כמה זמן לא ראינו אותך" הוא אומר ומחבק אותי.
-"כן.. אנחנו צריכים להיפגש יותר חח"
-"חח כן… טוב אני חייב לרוץ לשיעור, אז בהצלחה ותזכרי שאני פה אם את צריכה משהו, ואם מציק לך תגידי לי ואני אטפל בו כבר "
-" תודה :-) " אני שמחה שיש לי אותו. הוא תמיד הגן עליי שמישהו הציק לי או ירד עליי. אני הולכת לכיתה שלי, במזל אני לא מאבדת את הדרך, נכנסת לכיתה.. וחוטפת שוק. ילדים צועקים, זורקים דברים, רשלהם ויושבים במקום. אני מתיישבת, קצת לחוצה, ליד מישהו מתולתל שנראה לי נחמד.
-" היי, מה קורה, אני אורי, ואת בטח בר, נכון? " אני מהנהנת.
-" הגעתי לכאן שנה שעברה, אני יודע שהכיתה נראית די מלחיצה עכשיו, אבל זה ישתפר עם הזמן " הוא אומר לי בחיוך מעודד, ואני יודעת שבחרתי מקום מעולה לשבת בו. התחלנו לדבר, וכל השיעור צחקנו וסיפרנו בדיחות. הוא לקח אותי להכיר את ה "חבורה" שלו, כמה ילדים מצחיקים ונחמדים, שקיבלו אותי מהר ונתנו לי הרגשה שלא כל כך גרוע בבית ספר הזה.
היום עבר מהר מאוד ועליתי להסעה הביתה בהרגשה מעולה, שהשנה אולי בכל זאת תהיה טובה:-)
תגובות (0)