אנה גאן. פרק שני – עושת צרות

04/10/2014 730 צפיות תגובה אחת

בנסיעה שמתי את האוזניות על פול ווליום ועשיתי את עצמי ישנה עד שהגענו. שמעתי אותם מזמזמים מילים ברקע, אולי הם דיברו אלי? אולי אני לא רוצה לשמוע מה שיש להם לומר. אם זה כל כך חשוב הם יחזרו עליו.
יצאתי מהרכב. הפנמייה הייתה ענקית היא הייתה בקנה מידה של איצטדין כדורגל.
"פאק !" אמרתי שיצאתי מהרכב.
" אנה תשמרי על הפה שלך" אמר אבא בקול תקיף. גבר בחליפה התקרב אלי והוא הצביע עליו בעיניו.
"הפנימייה המזויינת הזאת פאקינג ענקית!" צעקתי מספיק חזק כדי שהאיש בחליפה ישמע.
אבא נהיה אדום. בינגו.
כשהאיש התקרב אלינו ראיתי שהוא בערך בין חמישים עם קרחת התחלתית ושפם זיעה שיש תמיד לאנשים עגלגלים כמותו שזזים יותר מהר ממה שהם אמורים.
"מר וגברת גאן" הוא אמר ברשמיות. בשנייה הוא הפך משמנמן חביב לאיש מפחיד. ברגע זה החלטתי שאני מכבדת אותו. לא יותר מידי אבל הוא בהחלט ראוי להערכה.
"נעים מאוד קוראים לי ברוס וויליאמס ואני אהיה אחראי המשמעת של בית הספר הזה . אודה לכם מאוד אם תפרקו את התיקים שלכם פה ותעזבו את המקום. אתם מאחרים ולי אם כל הכבוד יש עוד דברים לעשות היום. אני אארגן תלמידים שיעזרו לגברת הצעירה לקחת את התיקים לחדרה ולתת לה סיור". אמא ואבא היו המומים. אולי אני אפילו אחבב את האיש הזה.
חייכתי אליהם חיוך אכזרי. "זה בסדר אני אסתדר אתם יכולים ללכת" רק רציתי שהם ילכו כבר.
"אמ.. אוקי " אמרה אמא .
היא ואבא הורידו את התיקים מתא המתא המטען אמא הרימה את מזוודה הגדולה עם הספרים.
"מה יש פה ? אבנים?"
כמעט עניתי עד שמר וויליאמס אמר" גברת גאן אני מתחנן"
היא הורידה את התיק ולא אמרה מילה.
" להתראות" הם אמרו ביחד מהאוטו. אני אתחרט על זה אחר כך. על זה שלא אמרתי שלום.
אני חושבת שאמא התחילה לבכות. היא תמיד בוכה.
"אני מצטער על גסות הרוח גברת גאן (הוא קרא לי גברת) אבל אני לא סובל מאחרים יש לי בפנימייה סדר ואני לא מוכן שיפרו אותו" הוא הסתכל עלי. הוא כנראה מבין שאני עושת צרות.
אני מדמיינת שיש לו ראדר בראש החלקית קריח שלו לילדים עושי צרות וכשהוא מסתכל עלי הראדר משתגע כל כך שהוא מקריח יותר. טוב גם אני הייתי חושבת שאני עושת צרות . זה בדרך כלל משתמע כשעומדת מולך ילדה בעלת שיער כחול. זאת הייתה הבעיה הראשונה שעשיתי. צבעתי את השיער בחינה כחולה.אמרתי להורים שלי שחימצנתי וצבעתי רק כדי לבדוק אם אמא תתעלף.מעניין כמה זמן יקח להם לשים לב.
"תישארי פה בבקשה גבירתי (אני אוהבת להיות גיברת) אני אקרא לאנשים שיעזרו לך לקחת את המזוודות לחדרך. השוטפה שלך היא סטפני לונגוייל אתן בחדר 42 באגף 1. הוא האגף של כיתות יוד. "
"אממ אוקי" אמרתי. מבחינתי זה בסדר.
"כמו שאמרתי מקודם אני אחראי המשמעת במקום הזה. אין פה הרבה בעיות משמעת ואני מבקש ממך" שוב הוא הפך לרישמי. והפעם הוא תפס לי את הכתף. היד שלו לא הזיעה כמו שחשבתי שהיא תזיע."אל תעשי לי עבודה קשה" והלך .
ישבתי על המזוודה של הבגדים ותלשתי את הדשא אחד אחרי השני עד שהגיעו שאני בנים ענקיים למראה. אחד מהם, עם אף מעט עקום ושיער חום ותלתלים שאל בחיקוי של מר וויליאמס "גברת גאן?"
"אכן זאת אני " ונעמדתי.
"יו אדי קלוט ! גמדה עם שיער כחול" אדי הענק השני עם שיער בלונדיני ורווח קטן בין השיניים ציחקק.
"זה שאתה ענק לא אומר שאני גמדה " הגבתי.
"מה ? גמדונת את חייבת להגביר את הקול אני לא שומע אותך מלמטה !"צחקתי.
"אידיוט " אמרתי
"איזה צירוך מקרים גם אני קורא לו ככה " אמר אדי.
"אתה רומז שאני אדיוט?"
"אני לא רומז אני מדגיש את זה מאוד"
"טוב אז אלה המזוודות?"שאל המתולתל.
"אכן כן מר וויליאמס אמר שתיקחו אותם לחדר 42" אמרתי
"מר סופגניה" אמר המתולתל.
"מה?" שאלתי.
"אנחנו קוראים לו מר סופגניה כי הוא עגלגל ויש לו חור באמצע ,איפה שאמור להיות הלב וזה"
"ואיך אנחנו קוראים לך?" שאלתי.
"טוב זה מסובך את מבינה אמא שלי קוראים לי שון החברה שלי קוראת לי מאהב סקסי שלי והחברים שלי קוראים לי אינג'ל "
צחקתי "ולמה אינג'ל?"
"כי הוא פשוט נשמה טובה" הסביר אדי.
"כזה אני רק נותן ונותן ונותן"
"השאלה היא במי" אמרתי
"ואו אדי הגמדה שלנו באש היום"
הגענו לחדר 42.
"טוב זה היה כבד" אינג'ל החזיק את המזוודה של הספרים.
"זה ממש כבד! איך הצלחת לסחוב את זה עד כאן?"
"שרירים של שחיין " ונישק את השירים שלו.
"הוא סתם תופס תחת אני הרבה יותר מהיר ממנו"אמר אדי וחייך .חיוך שונה ממקודם. הוא מפלרטט איתי?
"בחלומות שלך נראה מי מגיע לקפיטריה ראשון גו !"
הוא צעק ורץ.
"ברוכה הבאה לסיינט" אמר אדי נישק לי את הלחי ורץ להדביק את אינג'ל.
וואט דה פאק ?
את השלט של חיכוי הזהב בחדר 42 כיסה דך ממחברת מלא בנצנצים וציורים קטנים שכתוב עליו החדר של סטפני ! אני אוהבת נצנצים. אולי היא תכניס אותי לשלט.


תגובות (1)

תמשיכי!

04/10/2014 18:22
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך