אנחנו ואז
אז אני גמורה, מזה גמורה, באפיסת כוחות של ממש, מרגישה יולדת.
ועוד הסכמתי בשעות הצהרים המוקדמות לשמטרף לילדיה של שכנתי,א י ן לי כוח:-\
תמיד תהיתי מה קודם למה, האין לי כוח או הלא נעים לי. מסתבר שהלא נעים ניצח.
אז הנה אני כעת 22:28 יושבת על הספה בסלון ומחכה שהזמן יעבור.
אז הלכתי ללא רצון,לשמור על שני זאטוטים מצמחי שיניים, בגודל עציץ.
שני פיצים,זהובי קצוות נמים ברוך את שנתם, חסרי דאגות העולם הזה ורק פניהם הרכות מעידות על כך.
יש משו מתוק בילדודס הקטנטנים הללו, משו טהור ביצורים האלה שהגיחו לא מזמן לאוויר העולם, טהורות (יש מילה כזו?!) של בן אדם שעוד לא הזדהם ע"י החברה האנושית, ועם הזמן הם מאבדים אותו, כשהם גדלים והופכים לעוד אחד מהחברה האנושית.
מדהים לחשוב על זה,
גם אנחנו פעם היינו כאלה,תמימים,טהורים, אופטימיים ובטוחים שהעולם כולו הוא מצע צדק. כמעט והתבלבלנו בין כדור ארצינו לצדק הכוכב מרוב בטחון בצדקנו.
היינו כאלה,בכל אופן נולדנו. מה גרם לנו ככה לאבד את עצמינו? להיות עוד אחד שמרצה את החברה, עוד אחד מהאנשים הגדולים הללו?
יש דרך לשמר את הצלילות הזאת? את התמימות המתוקה הזו? יש דרך פשוט לא לגדול?
תגידו לי.
תגובות (2)
אוקיי.
קראתי גם את הקטע השני שלך גם, עברית נפלאה.
אני לא יודעת אם זו כוונתך, אך את משלבת משום מה עברית יפה עם סלנג ו…סמיילים?
– משהו* לא משו. כשאת כותבת משו- זה פועל והפירוש שלו הוא הוציאו או דלו (כפי שמשו את משה ממי היאור דרך אגב, אם כבר פסח….)
-לדעתי עדיף לך להגיד טוהר ולא טהורות. זה פשוט מסתדר טוב יותר.
-משום מה, הפתיחה שלך משתלטת קצת על הרעיון המרכזי, מכיוון שהתחלת לתאר את "האין כוח הלא נעים הזה" וכמעט לנבור בו וברזיו.
נ.ב לגבי התוכן… אני לא בטוחה שדווקא החברה האנושית היא הגורם המרכזי לאיבוד התמימות שלנו, כמו המציאות האכזרית והתפתחות התודעה שלנו ככל שאנו גדלים. אבל זאת הדעה שלך, וזה אחלה.
הלוואי שהייתי יכולה למצוא דרך לשמור על תומו של ילד, אך בעולם אכזרי כשלנו מודעות היא צורך חשוב ביותר.
בכל אופן קטע נחמד מאוד, ואני חשה בכישרונך הרב מאוד מאוד.
מצפה לעוד קטעים ^^
היוש
קודם כל תודה רבה על התגובה, כיף:-)
וכן זו כוונתי,השילוב הקוטבי הזה יפה בעיניי, שילוב של המשלב הלשוני הגבוה עם ערבוב של מילים מהשפה המדוברת, זו הייתה גם כוונתי כשכתבתי 'משו' (לסלנג ולא כשגיאה)
הפתיחה באמת קצת הגזימה לעומת התוכן, אולי בגלל שלא תכננתי את הקטע והוא פשוט זרם… בכל אופן אני גם חושבת שיכלתי להאריך ברעיון המרכזי, אולי להבא;-)