אני והבעיות שלי-פרק ראשון הגעגוע הנצחי

היום 5/11/13
"סיימון איפה אתה,יש פה פצצות מתפוצצות"
"אני רחוק מפה,אני לא יכול להגיע"
"איפה?"
אני נזכרת בשיחה הזאת כל הזמן,איך הוא סיפר לי את זה.
לפני 5 ימים 31/10/13
הטלפון של נתנאל רטט.
סיימון התקשר,שמעתי את אבא מדבר איתו והעביר לי את הטלפון.
"אז אתה שומע בקשר לזה"
"היי סיימון"אמרתי כאשר קטעתי אותו.
"אלינור!,מה קורה?"
"בסדר ואצלך?"
"אצלי מצויין,אני עכשיו מסתובב ברחובות"
"למה?"
"כי עכשיו יש האלווין"
"באמת?למה התחפשת?"
"לא התחפשתי,אבל אחרים כן"
"אה"
"איך בלימודים?"
"בסדר"
"בסדר או מצויין?"
"מצויין"
"את יודעת אבא שלך שלח לי תמונות"
"איזה תמונות?"
"מאילת,את יודעת כשראיתי את התמונות התחלתי לבכות"
"למה?"
"סיפרו לך שלא דיברת איתי תקופה מסוימת?"
"כן,אמרו לי שנסעת לניו-יורק בלי לספר לי,נעלבתי ולא דיברתי איתך שנה."
"לא זה לא ככה,תשמעי,כשהיית קטנה אז עברת לגור לידנו,ליד סבא וסבתא,אז עד שמצאתם דירה גרתם איתי ועם ויקטור,את זוכרת?"
"לא,הזיכרון היחידי שיש לי מהילדות שלי איתך זה כשכל המשפחה הייתה,שמענו מוזיקה ואז אני ואוראל הלכנו להראות לך משהו,זה הדבר היחידי שאני זוכרת."
"תשמעי היית כל החיים שלי,כל בוקר הייתי מעירה אותי כשהיית עומדת לי על הראש,את היית הכל בישבילי,אז אמרתי שנסעתי לניו-יורק ואת לא הקשבת לי,אז שבועיים אחרי שנסעתי התקשרת אליי ושאלת אותי:"סיימון איפה אתה,יש פה פצצות מתפוצצות",אמרתי לך שאני רחוק מישראל ואני לא יכול להגיע ואז נתת את הטלפון לאבא ומאז ארבע שנים לא דיברתי איתך ולא ראיתי אותך."
"טוב אני צריך ללכת,אני אצלם לך תמונות טוב?"
"טוב,ביי סיימון"
אמרתי והשיחה התנתקה,הייתי בשוק ממה שקרה.
החזרתי לאבא את הטלפון ואז שאלתי אותו:
"אבא אנחנו ניסע לניו-יורק?"
"כן ניסע מתשהו"השיב בחיוך
"ואבא?"
"מה?"
"באמת עליתי על הראש של סיימון כל בוקר?",שאלתי והתפקע מצחוק.
ומאז אני רק מחכה שניסע לבקר את סיימון.