אני שונאת……………….!

אני שונאת את הרגליים שלי, אני חושבת שהן עקומות ורזות מידיי בלי שום צורה.
אני שונאת את הגובה שלי, אני חושבת שאני לא מספיק גבוהה.
אני שונאת את איך שג'ינסים נראים עליי, כי תמיד בחלק התחתון של הרגליים שלי הג'ינסים נראים עליי גדולים מידיי.
אני שונאת את השפתיים שלי, הן דקות מידיי ולא עבות ויפות.
אני שונאת את הצבע עור שלי, רק בקיץ הוא יפה, בחורף אני נהיית יותר לבנה מהתחת שלי.
אני שונאת את השיער שלי, כי הוא לא מספיק ארוך וגם על הצבע שלו אני בכלל לא מתה.
אני שונאת את הידיים שלי, הן רזות מידיי ואני לא מצליחה להשמין אותם.
אני שונאת את המשקל שלי, אני חושבת שאני רזה מידיי.
אני שונאת את החצ'קונים שיש לי, שאף פעם לא נעלמים לגמרי.
אני שונאת את זה שאני כל כך אובססיבית בלהוריד שיערות ואני לא מסוגלת לראות אפילו שערה אחת על הגוף שלי.
אני שונאת את זה שעוד מעט יום האהבה, ואין לי מישהו ליום האהבה וגם אף פעם לא היה לי.
אני שונאת את זה שאני לא מסוגלת להיות הבן אדם שאני רואה את עצמי.
אני שונאת את זה שבחיים לא התנשקתי, ובחיים לא היה לי חבר ושום דבר כזה.
אני שונאת את איך שאנשים מתייחסים אליי, ושאני לא מצליחה לשנות את זה.
אני שונאת את זה שמיום ליום אני נהיית יותר ויותר חלשה נפשית.
אני שונאת את התחת שלי, כן, מצחיק. רק לא אותי. אני חושבת ועוד כמה כבר אמרו לי ' חסרת תחת ' ממש מעודד, נכון? (;
אני שונאת את הגב שלי, כי הוא סתם רזה ומכוער, אני רוצה שהוא יהיה מחוטב כזה ויפה, לא כמו איזה מקל.
אני שונאת את האצבעות שלי ברגליים, כי הן יותר מידיי ארוכות.
אני שונאת את זה שכל הזמן יש לי בעיות בחיים, בעיות ששוברות אותי לגמרי.
אני שונאת את זה שאני לא מספיק טובה במתמטיקה, ובגלל זה אני צריכה מורה פרטי ולהתמיד ולהשקיע.
אני שונאת את זה שאני אמריקאית וב5 יחידות אנגלית אבל יש לי ציונים של 70+ שזה גרוע מאוד, במיוחד למישהי אמריקאית.
אני שונאת את זה שיש לי עיניים חומות, ולא עיניים ירוקות או כחולות.
אני שונאת שאני לא יפה כמו בר רפאלי, למרות שזאת סיבה טיפשית, ככה אני חושבת.
אני שונאת את זה שאני לא מחכה ליומולדת 15 שלי, בגלל שאני מפחדת שלא יעשו לי כלום.
אני שונאת את זה שאני נחשבת לכלומיניקית, למן בדיחה כזאת בשכבה שלי. למרות שאני בכלל כזאת.
אני שונאת את זה שסבא שלי חולה פרקינסון, ולא, זה לא רק הרעידות בידיים. זה הרבה יותר. ואני שונאת את זה, אני שונאת שרע לו וקשה לו לפעמים.
אני שונאת את זה שסבתא שלי מצד אבא כבר לא בחיים, ושאין לי שום זיכרון ממנה. כי פעם אחרונה שהייתה איתה הייתה כשהייתי בת שנה, ואני לא זוכרת משם כלום. אני שונאת את זה שאין לי זכרונות איתה, ופספסתי אישה כזאת מדהימה.
אני שונאת את זה שאני לא חכמה מספיק, לפחות לא כמו שאני חושבת.
אני שונאת את זה שבסופו של דבר כולם יצחקו עליי, לא משנה מה אני יעשה.
אני שונאת את זה שמילדה שלא אכפת לה מה חושבים עליה, כבר נהיה לי מאוד חשוב מה חושבים עליי.
אני שונאת את הגוף שלי, שונאת.
אני שונאת את זה שאין הרבה בנים ש"רודפים" "מחזרים" "רוצים" אותי. תקראו לזה איך שאתן רוצות.
אני שונאת את זה שידידים אפעם לא מחבקים אותי, כי אני כאילו מרתיעה אותם.
אני שונאת את זה שלפעמים אני לא מסוגלת לדברים שאני מתה ומדמיינת את עצמי עושה.
אני שונאת את זה שאני כבר כמעט שנה כבר בקטע רצוף בחדר כושר ואני עדיין לא רואה שום תוצאות או שינויים.
אני שונאת את זה שכל החברות האמיתיות שגיליתי בכלל לא גרות בעיר שלי. אחת בגדרה, אחת בגבעתיים והאחרונה גרה בעיר שלי אבל בפנימייה.
אני שונאת את זה שלא משנה מה אני יעשה, יצחקו.
אני שונאת את זה שאני לא מעיזה דברים שאני מדמיינת את עצמי עושה.
אני שונאת את עצמי. פשוט שונאת.