אשמה או לא?!

אני מאוהבת בו או אוהבת אותו או שניהם אני לא יודעת בדיוק אבל…אני לא מפסיקה לחשוב עליו אפילו לא לשנייה.
הוא בדיוק הטעם שלי יפה,סוואגר,גבוה,עניים ירוקות כאילו מישהו יצר אותו במיוחד בשבילי.
אלוהים הביא לי אותו יום אחד כמו מתנה.מתנה מושלמת במיוחד בשבילי.
וכך הוא גם לקח אותו ביום אחד.
מהיום שהכרתי אותו אני רק חושבת עליו.איך הוא מצא אותי?למה הוא מתעניין בי?למה הוא שואל את השאלות האלה?הוא רוצה אותי באמת? או שזה סתם..?
נהניתי בשיחות איתו הוא החמיא לי ורומם לי את הביטחון.
התחברתי בכל יום אפילו שלא נהגתי לעשות את זה.
כל יום חייכתי וכולם שמו לב שעובר עליי משהו,משהו טוב.
שהוא רשם לי "אני אבוא בשבילך " זינקתי וצרחתי בכל הבית.
אמר לי שאני יפה,שאל אם יש לי חבר,אמר שהערים שאנחנו גרים בהם לא רחוקים ואנחנו יכולים להיפגש.
מה הייתי אמורה להבין מזה?
שקראתי את זה הבנתי שהוא רוצה אותי.וככה כל מי שראה את זה.
אבל יום אחד שדיברנו הוא פשוט לא ענה בחזרה סינן אותי ונפגעתי ובכיתי.
קיללתי את אלוהים על זה שהוא הביא לי אותו ואז בא ולוקח לי אותו באכזריות כזו.
הוא יודע שאני רגישה בנושאים כאלה.
בכיתי ובכיתי כל כך הרבה באותו לילה ויום אחריי הלכתי לבית הספר מדוכדכת אבל לא יכולתי לספר את זה מהבושה שכרוכה בזה.
אחריי תקופה מסוימת הוא שלח לי הודעה!
הוא רשם "וואי הרבה זמן לא דיברנו".החיוך חזר לי לפרצוף וחזרנו לדבר והייתי מאושרת.שוב.
המשכתי לחשוב עליו כל היום!ודגש על כל היום!
שהתעוררתי,שאכלתי,שלמדתי,שהייתי עם חברות,בשיעורי הבית,ששמעתי מוזיקה,שראיתי סרטים\סדרות,סתם שהייתי במחשב,שקראתי ואפילו שישנתי.
כל הזמן שדיברנו הוא היה מרכז החיים שלי וככה הוא גם עכשיו שאנחנו שוב לא מדברים.הוא אפילו לא ראה את ההודעה ובהתחלה הבנתי ששעממתי אותו.אם זה יכולתי לחיות.אבל עכשיו זה לא היה משעמם כי הוא אפילו לא ראה.
אבל הוא ממשיך עם הלייקים ואני עדיין חולמת על שנינו יחד מתנשקים,מתחבקים או סתם מדברים באינטימיות מסוימת בין בני זוג..
אני לא אשמה התאהבתי בבחור שאני לא יודעת אם מרגיש אותו הדבר ושיודע לדבר יפה ושנראה יפה.אז אני לא אשמה במה שאני מרגישה!