אתה זוכר? – יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה

זוכר את הפעם הראשונה שבכיתי לך? היינו אצל אורנית בבית, וזה היה בדיוק שבוע אחרי שגילו לאחי את המחלה.. וישבנו כולנו בסלון וצחקתם על משהו שעד היום אין לי מושג מה הוא היה כי פשוט לא הייתי איתכם.. ישבתי שם אבל המחשבות שלי היו במקום אחר.. והסתכלתי עליכם וחייכתי איתכם אבל לא היה לי מושג מה אתם אומרים. ואתה היחיד ששמת לב שמשהו לא בסדר. אתה היחיד שבאת וישבת לידי ושאלת אותי באוזן אם הכל בסדר. ואמרתי שכן, ובהתחלה לא האמנת אבל אחרי זה עזבת את זה.
אז נכון שלא הצלחת לשבור את החומה ולא גרמת לי לספר לך, אבל אתה היית היחיד ששם לב. ומאז ראיתי בך יותר מידיד, ראיתי אותך כמו אח. ומאז גם התחלנו להתקרב ולהיות בלתי נפרדים.
אתה זוכר את תאריך הגיוס שלך? כי אני כן. הצטלמנו באושר, התלהבת מיזה שאתה הולך לשרת את המדינה שלך. היית מורעל, אולי מורעל מידי.. והינה התמונה פה איתי, ואני מסתכלת עליה, והיא מסתכלת עלי. העיניים שלנו מלאות בשמחה, השפתיים שלנו מחייכות חיוך של אושר, הידיים שלך שמחבקות אותי מאחור, "החברים הכי טובים"- זה הכיתוב שהיה על החולצה שהבאתי לך, ושלבשת ..
אני לא יודעת מתי זה נהפך אצלך למשהו מעבר לזה, אבל אני יודעת שאחרי הגיוס שלך, קיבלתי את זה כמו בום לפנים, ומי כמוך יודע. ופחדתי, אבל אתה המשכת להתמיד ולא נחת עד שלא השגת אותי. גרמת לי לאהוב אותך כמו שלא אהבתי אף אחד מעולם. גרמת לי להתמכר אליך, אל הריח שלך, החיוך, הנשיקות, החיבוקים..
אני מפחדת כי אני צריכה אותך עכשיו.. אני מפחדת כי אני הייתי צריכה אותך מתי שאילנה סיפרה לי את מה שהיא סיפרה.. אני מפחדת כי ידעתי שאם תהיה איתי, הכל יהיה יותר טוב.. וזה מפחיד אותי. כי אף פעם בחיים לא הייתי צריכה מישהו כדי להרגיש יותר טוב. תמיד זה היה רק אני, ואתה יודע את זה. תמיד ההתמודדות שלי הייתה לבד, עם הכל, וידעת שלא לשאול ולחפור, כי ידעת בעצמך כמה אני עצמאית. ועכשיו.. אני כבר לא.. כי כל מה שאני יודעת זה שחיבוק אחד שלך יעשה את הכל בסדר.. וזה מפחיד אותי כמה שאני תלויה בך וכמה שאני אוהבת אותך.. וקשה לי לקבל את זה.. כי אני רגילה להיות לבד.. אני רגילה לפתור את הכל לבד בעצמי, ועכשיו.. אני כבר לא יכולה לפתור כלום אם אתה לא איתי…