את יותר יפה בלי איפור 7 (18+)
כאשר פתחתי את העיניים ראיתי אנשים מסביבי ואת יובל עם פנים מודאגות.
"מה קרה?" שאלתי.
"התעלפת" ענה לי יובל, מבלי להסתכל לי בעיניים.
"אני מבקש ממך שתלכי ולא תחזרי יותר" גער בי אחראי המשמרת.
חזרתי הביתה ונכנסתי לחדר שלי. מעולם לא ישבתי בו כל כך הרבה זמן חסרת מעש.
עשיתי יומיות בצבא ועדיין תמיד מצאתי דרך להיות עסוקה. תמיד עבדתי, כדי לעזור לאבא עם ההוצאות של הבית.
אני מרגישה שהגעתי למצב נוראי בחיי. פיטרו אותי מהעבודה, איבדתי את הזהות של עצמי. אני יודעת שאני אמורה לשמש דוגמה לשתי האחיות הקטנות שלי. אני יודעת שאני לא אמורה לחזור הביתה ולומר לאבא שפיטרו אותי מהעבודה כי אני לא אוכלת והתעלפתי, כי התחלתי לעשות שטויות.
מאז שאמא נפטרה אני משמשת כמו אמא בבית, תמיד הייתי אחראית, אבא תמיד היה גאה בי.
"מה קורה לך בזמן האחרון?"
זה היה יובל. האמת אני לא יודעת את התשובה. אני יודעת רק דבר אחד, עכשיו אני צריכה רק אותו.
"אני צריכה אותך" רשמתי לו. "פה לידי, שרק תחבק אותי."
בכלל לא חשבתי על ההשלכות של מה שאמרתי לו.
"את יודעת משהו ספיר?" הוא אמר לי ואני מרגישה איך הלב שלי מתחיל לדפוק בעוצמה.
"אם באותו יום שטיפלתי בך, דאגתי לך ונתתי לך לישון אצלי, היית מקשיבה ולא צועקת עליי הכל היה אחרת."
"מה זאת אומרת?" שאלתי.
"זאת אומרת שלא היינו רבים, לא הייתי יושב בדכאון בבית, לא הייתי הולך עם אודי למסיבה ואת יודעת מה גם לא הייתי מכיר את קורל."
שתקתי, לא ידעתי מה להגיד לו.
"אתה יכול לבוא אליי?" שאלתי בשקט ובתמימות.
"אני עם קורל בינתיים, אני מציע שתתחילי להתאפס על עצמך."
כרגיל, כל מה שיובל אומר לי תמיד נכנס לי לראש וללב.
************************************************************************************
"שמעתי שספיר שוב עושה לכם בעיות" אמר לי אודי.
"כן, פיטרו אותה מהעבודה" עניתי לו.
"אתה יודע מה אתה צריך לעשות?" אודי שאל אותי ואני כבר ידעתי מה הוא מתכוון להגיד לי.
"כן, לשכוח ממנה, לעבור הלאה, לשכוח שהיא הייתה בחיי, ואז אולי לתת לך אותה לא?" עניתי בזלזול.
"לא" הוא ענה. "אתה צריך להיות שם בשבילה. אני יודע כמה היא חשובה לך. אם אחרי כל מה שהיא עושה לך אתה עדיין חושב עליה, אתה חייב להילחם עליה. קודם כל בשבילה וגם בשבילך."
"אבל אני עם קורל" עניתי.
"כן, אתה ועוד עשרה" אודי חייך.
האמת ידעתי שלקורל יש כמה גברים מהצד, פשוט היה לי נוח עם הסיטואציה הזאת, אולי זה גרם לי לשכוח מספיר. בחיים שלי לא ראיתי את ספיר שבורה ככה, הכרתי אותה מאז שהיינו בכיתה ג', היא תמיד הייתה שקטה, אבל בחיים היא לא הלכה כפופה וכזאת עייפה וחלשה.
************************************************************************************
בערב אבא החליט לעשות איתי שיחה.
"ספירוש" אבא אמר לי בטון שעוד לא שמעתי אותו, ועיניו נהפכו לאדומות. "אני לא חשבתי שאני אגיד את זה אבל זה לא יכול להמשיך ככה. את כבר ילדה גדולה, אחרי צבא. לא קל לי לומר את זה אבל…"
כבר ידעתי מה אבא הולך להגיד. כבר תקופה ארוכה שאנחנו צוחקים על היום שאני אעזוב את הבית. אבא אומר שאני תמיד אסתדר וגם אני חושבת ככה, פשוט עמוק בפנים אני עוד חושבת שאני ילדה, אני יודעת שיהיה לי קשה בלי אבא.
"חבר שלי משכיר את הדירה שלו וביקשתי ממנו שאת תעברי לשם. הוא ויתר על שכר הדירה, אבל את שאר הדברים תצטרכי לממן לבד. אני יודע שפיטרו אותך אבל למישהי כמוך לא תהיה בעיה למצוא עבודה." הוא אמר "המפתחות ליד הארון שלך."
נכנסתי לחדר ובכיתי.
תגובות (2)
אהבתי מחכה להמשך
תודה רבה:)