בא לי

אני עוזבת את האפיקציות, זהו. כן, כן עכשיו ממש בתחילת החורף. אני עוזבת את האפליקציות כי הבנתי שלא בא לי אף אחד. אף אחד אמיתי שיכול לבוא לפגוע ולעזוב. בא לי את עצמי, בא לי לחבק את עצמי. לאהוב את עצמי השלמה. לקבל את כל הסריטות הצלקות הפצעים והכיעורים ולהתגאות בהם. לא בא לי לשקר לעצמי שבא לי זוגיות או להיות לבד ולסיים כל לילה עם איזה סטוץ אחר רק כדי לקבל חיבוק. בא לי באמת להיות לבד. לחפש ואולי גם למצוא את המקום שלי בעולם. לא למרות אלא בזכות. לא כי זה מה שיצא אלא כי זה מה שבחרתי. בא לי להבין את עצמי. בא לי ליצר לעצמי עולם טוב עשוי כולו מהבחירות המודעות שלי. בא לי למצוא את עצמי ולעבור את המסע שלי ובא לי לבחור את מי להכניס אליו. אז בא לי להתחיל מדף חלק. אז אולי זה בגלל.. אאא סליחהה… בזכות.. שאיזה גבר נכנס לחיי ואז החליט לנסות לשכנע אותי שכלום לא קרה.. וברור שנפגעתי. מי הוא שיסביר לי – האישה הקטנה והמטומטמת ששום דבר לא קרה… אז בסדר שיהיה.. ולהיות לבד זה יהיה קשה. במיוחד עכשיו כשלהרבה מסביב יש זוגיות ולחלק אפילו חתונה. זה יהיה קשה כי כולם מסביב יגרמו לי להרגיש שנכשלתי בחיים: שלא מצאתי אדם שיסכים לאהוב אותי ולהיות איתי. הם אולי יתנסו מעלי ינפנפו מולי עם הזוגיות המדהימה שלהם- בצחוק או בציניות. ואני כמובן יפרגן- לפעמים באמת ולפעמים בצביעות מוחלטת. אני יענה לאנשים בסבלנות וגם לפעמים ממש בתקיפות. גם למשפחה שדורשת לשתות מכוס היין של החופה וגם לסבתא שמזכירה שימיה כאן לא יהיו לנצח.. אז הם יתנו לי להרגיש חרא, פחות טובה או מוצלחת ופשוט פחות רק כי אין לצידי גבר. אולי אני באמת פחות.. לפחות רק בתחום הזה.. אבל אף אחד לא ירים את ידו וישבח על המעבר בית בגיל צעיר או על הציונים בלימודים והצלחה בעבודה על עצמאות או תהליך .. אף אחד לא ישמח שאני באמת מאושרת וטוב לי.. עד שגם אני אחשוב שלא טוב לי כי אין לי גבר לצידי. אז אני אחפש גבר עד עכשיו. עכשיו אני עוצרת שואלת את עצמי מה הסיבה האמיתית. והאמת היא- אני רוצה גבר אבל לא בכוח ועכשיו זה בכוח- זה כדי להוכיח לכולם. אז די! אני אולי עושה איזה מרד ואולי אפילו מתרצת אותו באיזה מסע. אבל אף אחד לא יודע מה הדרך הנכונה במסע הזה. ואני אחליט ללכת בדרך שהרבה לא יבחרו בה- אני אבין את עצמי ואמצא את המקום שלי ואהיה מאושרת בחלקי.