lizza.nort
זה יצא זוועה אבל שיהיה. תיקנו לי את המחשב!

בבקשה?

lizza.nort 23/02/2015 836 צפיות 15 תגובות
זה יצא זוועה אבל שיהיה. תיקנו לי את המחשב!

אני לא מבינה את זה. אני לא מבינה את העולם.
השמש זורחת והציפורים מצייצות, אנשים רצים והולכים, הם מדברים וצוחקים,עננים לבנים מרחפים לי מעל הראש בנונשלטיות… המים ממשיכים בדרכם למטה מהמקום הגבוה בו היו, כדור הארץ ממשיך למשוך הכל אליו, השניות בשעון על היד שלי ממשיכות לזוז משום מה.
אני לא מבינה, למה העולם ממשיך כאילו כלום לא קרה?
לבסוף אני קמה. אני לא יכולה לשמוע עוד ילדים קטנים שמבקשים מההורים שיקנו להם גלידה. במקום זה, אני מתמתחת והולכת על השביל הכיוון הנגדי לזרם ההליכה. אני עוברת בין אנשים בדממה, מנסה למקד את השמיעה שלי בגלים המתנפצים על השובר הארוך.
זה לא עובד, כמובן, ואני מרגישה את עיני נעשות לחות שוב. אני מסתובבת והולכת יחד עם כולם באותו הכיוון.
אני משפשפת את עיני הלחות במהירות, משתדלת שתנועותי לא יהיו מורגשות. במוחי אני גוללת את המשפט הזה. תנועותי לא יהיו מורגשות, או שמא תנועותי לא תהנא מורגשות? אני ממקדת את עצמי בשטויות האלה, קל יותר להתרכז בהן. אני לא רוצה להתחיל לבכות על הטיילת.
ריח ים מלוח מגיע לאפי ואני משתדלת לשאוף אותו עמוק פנימה, ההליכה המהירה מדי שלי מאטה כדי להתאים לקצב של כולם סביבי.
המחשבות השטויות שלי נמוגות לבסוף, ולא נותר לי אלא לחשוב עלייך. אני חוששת שאני מתגעגעת אלייך, יקירה משכבר הימים. איפה הימים הללו, בהם היינו יחד? כמו אחת.
לא, בעצם, תשכחי את הכמו. באמת היינו אחת, זוכרת? הייתי את, את היית אני.
איפה את עכשיו? איך את מרגישה? למה עזבת אותי?
השמש לא ראתה אותך מתרחקת שהיא עדיין מעיזה לחמם אותי ככה? החום שלה, האור שלה, היא חקה מדי. אני חלשה בלעדייך.
הציפורים פספסו את הפרידה שלנו? הן מאושרות, הן שרות ועפות בהנאה החייתית שלהן. כמה הייתי רוצה להצטרף אליהן…
והאנשים, למה הם עדיין כאן? למה כלום לא משתנה אצלם? אני אחת מהם, למה הם לא רואים את הכאב שלי? האם בלעדייך אני באמת בלתי נראית?
הלוואי והייתי יכולה להיות ענן, לרחף בנונשלטיות מעל האדמה, לדעת שלא יכעסו עלי אם אני מטילה במקרה את צלי. לחיות בלי אחריות, לחרף, לא מודעת… לא זקוקה לך.
שמעתי שמים זורמים זה מרגיע, אבל לי זה בעיקר עושה חשק ללכת להתפנות. אבל זו לא אשמתם, בסך הכל, הרי זה כדור הארץ שמזרים אותם מלכתחילה. הוא לא יכול לעצור את זה אפילו לשנייה? רק שנייה, המחוגים משגעים אותי!
אני מתיישבת על פיסת דשא אחרת, מחוץ לטיילת. הדמעות זולגות על לחיי כמו מי ים שקטים ואני מייבבת את הכאב שלי פנימה במקום החוצה, כמו תמיד. אני לא יכולה להוציא את הצלילים האלה, רק להכניס אותם חזרה לפי. העולם לא יעצור בשבילי, לא כשאת לא איתי.
אף אח ושום דבר לא יעצור בשבילי, אפילו לא את.
זה לא בסדר, את אמורה להיות איתי… הרי את אני…
יקירה… אהבה שלי… בואי אלי…
את לא מבינה שאני רק צל? שאני רק קליפה?
איך אני יכולה לתפקד בתור אדם כשאין לי אותך, גברת ביטחון עצמי?
את לא יכולה לתת לי חרדה וללכת…
מי יעצור לעזור לי?…
בבקשה?


תגובות (15)

כשאני אמצא את הכפתור השהה ומחק אני אודיע לך, בתנאי שתודיעי לי גם את אם תקדימי אותי. בינתיים, אני רק מנסה להמשיך, להישאר בחתיכה אחת עד שאגדל מספיק להתפרק בשקט באירלנד עם שמש ואנשים שיכורים וחייכנים שישכיחו את כל הקולות מהעבר. המבטא האירי כל כך מרגיע, יום אחד אני אשכב שם בשדה ואקשיב למבטא הזה, וכל מה שישאר ממני זה ענן. את מבינה אותי, נכון? יש לך את אותו חלום, קצת אחרת, להיפתר מהאנשים שהכאיבו, זיכרונות רעים, ולמצוא סטטוס קוו שיספק אותך עד הסוף.
כפתור השהה ומחק או לא, אני אזכה בשקט שלי ובחופש יום אחד. כבר הזמנתי את ואל לקראוון שיהיה לי, רוצה גם?

בנוסף, אני מבינה שהקטע מדבר על אדם נוסף, אבל לזה אין פיתרון חוץ משיכחה. יש גבול למה שארץ התפודים יכולה לעשות!

23/02/2015 00:52

    רוצה לדעת למה באמתתתתתתת התכוונתי כשכתבתי את זה?

    זה על החרדה החברתית שלי. היא התחילה להשתפר לכמה זמן ואז בום! חוזרת אלי לפנים האיכסי שלי.
    -חוסר ההבנה של מה שקורה לי
    -ניסיון להביע אינדיבידואליות
    -פחד וכניעה
    -ניסיון להבין מה קורה לי
    -התאמה שלי לסביבה בניסיון לא לבלוט
    -כעס על עצמי ועל דברים תמימים כמו השמש
    -רצון להיות מישהו אחד, או משהו אחר
    -ליפול בבדידות ולהבין שאני לא קיימת עוד
    -רחמים עצמיים
    -הקבלה שאף אחד ושום דבר לא עומד להציל אותי, ושאני בגדתי בעצמי, ושאני אבודה.
    זה בערך התהליך שמתואר כאן, אני חושבת שגם לי זה קרה ככה בערך, הכל בא לי ביחד בערך ובגיל יסודי אז אני אודיע לך כשאדע.

    וכשתלכי לאירלנד, קחי אותי איתך.
    *לא קשורה לתגובה היפה שלך בשיט*

    23/02/2015 01:01

וואי.
ליזה…
וואו
הוצאת לי את המילים
זה מדהים
מ ד ה י ם
מ
ד
ה
י
ם
באמת.
וואו.
פשוט וואו.
וואו

23/02/2015 01:12

    אוליב שיכורה הלילה, שמתי לב לזה.
    אלכוהול זה רע אישה!
    ותודה רבה~

    23/02/2015 01:13

    איזה שיכורה -_- זו אני בטבעי
    והתכוונתי לכל מילה

    אגב באה לכנס בירושליים?

    23/02/2015 01:15

    לצערי לא, לליז אין יציאה מהקריה.
    ואת חמודה בטבעי, מאוד אפילו~ פשוט אני רגילה לאוליב שכותבת לי איזה עמוד וורד כתגובה ואני צריכה לחפור חודש בשביל להבין כי זה מעבר לרמה שלי ^^"
    אני נוראורא שמחה שאהבת~~~~~~~~~~

    23/02/2015 01:18

    די. מה? מ ה ? את בקריה? וואט? מה? את לא תלמידת תיכון?
    חחחחח פשוט אין לי כוח לחפור תאלצי לסלוח לי 3>

    23/02/2015 01:20

לא כועסת, אין לי על מה לסלוח כי לא עשית כלום ^^""""""
קריה
יש קריות ליד חיפה
ים, מוצקין, חיים, אתא, יש באיזור טבעון, יש גם קריית שמונה בצפון… קרייה. אני גרה בקרייה.

23/02/2015 01:22

    האאאא אני מבינה.
    מצער :/ אני נפגשת שם עם איזו מישהי מהאתר אז סתם תהיתי לי אםמיצא לי הכבוד לפגושך

    23/02/2015 01:27

הלוואי, לצערי זה לא קורה. :[
לא נורא, בהזדמנות אחרת.

23/02/2015 01:28

    אכן (:

    23/02/2015 01:30

"מדהים אותי מה בני אדם מסוגלים לעשות, גם כשנהרות זורמים במורד פניהם והם כושלים לדרכם , משתעלים ומחפשים, ומוצאים"

23/02/2015 17:48

    מה זה
    מאיפה זה
    אני צריכה לדעת
    גלי לי את סודותייייייךךךךךךךךך

    23/02/2015 22:32

גנבת הספרים- הלא היא ליזל (ליזל , ליזה חיחיחי)
זהו סיפור קטן על:
– ילדה
– אקודיוניסט
– כמה גרמנים פנאטים
– מתאגרף יהודי
– ודי הרבה גנבות

מעט מידע חשוב –
מספרו של ספר זה הוא המוות

23/02/2015 22:43

    הו, שמעתי על זה האמת וזה נמצא לי ברשימה. :P

    23/02/2015 23:16
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך