בכי מר
פרצתי לבייתי בבכי מר.
פניי היו אדומות כצבע דם.
בדקתי בכל חדר ופינה עם מישהו נמצא.
ואף אחד לא היה.
התקשרתי לאבא, לאמא, לאחי, לסבתא.
אף אחד מהם לא היה יכל לבוא.
התקשרתי לכל החברות, בקשתי שהן יבואו אלי או שאני אליהן
הן גם לא יכלו.
זרקתי את הטלפון על הרצפה, היא נשבר.
ניסיתי לראות טלויזיה. אבל לשום מחשב הכבל לא נכנס.
ניסיתי לשחק במחשב אבל הוא כל הזמן נתקע.ניסיתי לשחק במשחקים, אבל כולם ל-2.
ניסיתי לישון אבל היה לי חם.
" דיי כבר! נמאס! חודשים שלמים אני לבד בבית! "
התחלתי לבכות, לבכות ולבכות..
תגובות (0)