ע-צ-ל-נ-י-ת
לפעמים אני מהרהרת בשאלה הזו.
גם אתם?

בלתי נראת

ע-צ-ל-נ-י-ת 26/10/2011 763 צפיות 6 תגובות
לפעמים אני מהרהרת בשאלה הזו.
גם אתם?

מי אני בעצם?
היא פתחה את עיניה למקום בו איש אינו רואה אותה. אנשים חולפים על פניה, מתעסקים בעניינים שלהם ואפילו לא טורחים להעיר לה שתזוז מהדרך.
היא בלתי נראת.
שוב ושוב היא שואלת את עצמה, מי אני ולמה אני כאן?
אין תשובה. היא ממשיכה ללכת לעבר חייה הבודדים, חסרי המשמעות.
לפעמים היא חושבת שאם תעלם אף אחד לא יבחין בכך, שאם תקפוץ דרך הזכוכית מבניין גבוה, אף אחד לא ינסה להציל אותה פרט לאלה שייפגעו מהזכוכית ויתלוננו.
אם לאף אחד לא אכפת ממנה, אם לאיש היא לא תחסר אז למה עליה להישאר?

לפעמים אני מרגישה בלתי נראת.
יש רגעים בהם אני רוצה להפוך לבלתי נראת.
לפעמים אני רוצה שיבחינו בי.
ולפעמים… אני אוהבת להיות בלתי נראת.

אז למה אף פעם אין לי אפשרות בחירה?


תגובות (6)

קצת..

29/10/2011 10:35

קצת הרבה…

30/10/2011 09:45

כן, לפעמים(;
כתבת את זה ממש יפה

30/10/2011 10:16

תודה :)

30/10/2011 12:37

המון..אהבתי

25/02/2012 06:35

היי לעצלנית לפי הסיפור היפהפה שאת כותבת לא נראה לי שאת עצלנית ☺☺☺☺ נהפוך הוא שאת מאד פעילה וחרוצה אז תמשיכי בבקשה כי אהבתי את הסיפור שלך מאד ממני באהבה בקי♥♥♥♥♥

25/02/2012 08:49
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך