בעיות

בעיות, בעיות בעיות, כל החיים של כולם מלאים כל הזמן בעיות, בעיות אישיות, בעיות כלליות, בעיות פרנסה ובעיות שהמצאנו, אבל אנחנו כל הזמן מנסים לפתור בעיות. מבעיה לבעיה, כמו ממלחמה למלחמה, השלום והאושר הן מצב זמני עד שנשמע את הרעם ומיד ואנחנו שם, לידן, קרוב, כל הזמן איתן- הבעיות של כולם.
לי למשל יש 'הרבה' בעיות, אבל כולן אישיות וכולן שלי, כולן הן בנותיי. ומי הבכורה, ומי בת הזקונים, מי חשובה ומי מעכבת אותי ומה לעזאזל הבעיה שלי?!
על שאלה פשוטה זו, יש יותר מתשובה אחת והשאלה אם למנות אותן בסדר עולה מהקלה אל הכבדה, או בסדר אלפבת"י או מהמושרשת ביותר, שהחלו עוד מחינוך 'לקוי' אל האחרונות ביותר וזה באמת לא משנה, העיקר להתחיל ממה שבאמת מציק לי או נדמה שמציק לי, כי זה הרי כמו סדק בסכר, מתחילים בקטן ואז כל הכפר לרגלי הסכר מוצף במי שיטפונות.
בוא נתחיל מהסמים, כי מן הסתם זה הדבר שאליו אני הכי משתוקק לו בערב חמים ונעים זה. לא הייתי מקטלג את עצמי למכור, אבל צורך נלהב, זה כן. הרעב שלי לסם לא נמצא איתי כל הזמן, זה רעב שנבנה, אבל פעם בשבוע, או מקסימום שבועיים, אני דופק את הראש ליום או יומיים, תלוי בכמות שהצלחתי להשיג. ואני אפילו לא יודע למה. אני פשוט אוהב את הסוטול. אוהב את התחושה בגוף, כשהראש מסטול, אוהב את המחשבות שנעלמות, אוהב את תחושת הזמן המעוותת, אוהב את הדגדוג בזין, כי אצלי הסקס והסמים באים בחבילה אחת.
יש משהו מאוד מדליק בלהסניף אבקה לבנה ולראות אנשים אחרים עושים את זה, זה ממש מגרה אותי. הזרקות, לא עושות לי את זה, אני מפחד מסמים שצריך להזריק, אבל להסניף, זה מדליק! מדליק ברמות שאני לא יכול לתאר במלים.
הסמים אצלי מתחברים לסקס. אני מאלה שצורך סמים ומיד הכל מתקשר לפעילות מינית, או צפייה בפורנו, אני פשוט אוהב סמים. הבדיחה הקבועה שלי, היא שאני אמרתי לא לסמים, הם פשוט לא הקשיבו. אני יודע שזו אמירה של התנערות מאחריות ואולי דווקא כאן זה הזמן לציין את הבעיה הבאה שלי: התנערות מאחריות.
אני בן אדם שמעדיף לחיות כמו עכבר במחילתו. אל תפריע לי ואני לא אפריע לך. אני לא מעוניין באחריות כזו או אחרת, אם כי הבית שלי מלא בכלבים וחתולים, אבל בדיעבד הם ה'תרופות' נגד דיכאון שלי, כי עם כל הסמים שצרכתי וההסתגרות בבית, מאוד קל ליפול אל תחתית הדיכאון. בכל אופן, ההסתגרות בתוך הבועה שלי היא בעיה שלקראת גיל 30 אינה מובילה אותי לשום מקום ובגיל ההתבגרות היא הובילה אותי להשמנת יתר, אם כי בגיל 17 השלתי את הקילוגרמים המיותרים, הצלקות וההתמודדות עם היו-יו של הקילוגרמים אני סוחב איתי עד עצם היום הזה.
NEXT!
נעים מאוד, בעיית האלכוהול. מידתיות צריכת האלכוהול. ליתר דיוק, חוסר המידתיות. זו קטגורייה שהייתי מכניס אותה ביחד עם קטגוריית הסמים, אבל זה לא יהיה מדויק. אבי היה אלכוהוליסט מושבע אז אפשר להגיד שזה תורשתי/סביבתי/חינוכי (לעומת הסמים שזה טעם נרכש) ובתור ילד אני זוכר את הזיכרונות הראשונים שלי, כשהוריי היו ממלאים את חלל הבית בריבים על הנושא הזה. ואני בתור ילד רוסי טוב, ירשתי מאבי, לא רק את הגובה ומבנה הגוף אלא גם את התכונה המופלאה של להשתכר עד כלות הנשמה, אבל באמת ובתמים, אני לא כל כך אוהב אלכוהול, כי פשוט מאוד, הוא חריף לי מדי והטעם לא משהו בכלל, רק הכל נכון עד הכוסית/כוס/פחית הראשונה, משם אני כבר לא יודע לעצור ואני לא נרגע עד שאני רואה את התחתית של התחתית של הבקבוק וגם אם אני מקיא באמצע, לא נורא, התפנה מקום לעוד אלכוהול. ומכאן, לבעיה הבאה:
המידתיות. וזו הבעיה, בה' כל הבעיות: באוכל, בשתייה ובסמים. לא יודע להגיד לעצמי 'לא'. לא יודע מתי לעצור ולא יודע מתי אני עובר את הגבול. אני מתאר לעצמי שרכשתי לעצמי את התכונה הזו בגיל מאוד צעיר, כשגידלתי את עצמי ואת אחותי הקטנה, ולא הייתה לנו השגחת ההורים, כי שניהם עבדו מצאת החמה – עד צאת הנשמה אבל לדעתי הסובייקטיבית אלה רק תירוצים, פסיכולוגיה בגרוש, כי מגיע שלב בחיים שצריך לקחת אחריות על המעשים או חוסר המעשים שלך ולהפסיק להאשים את ההורים. כי בגיל 30, אתה כבר אחראי ובוגר והוריך כבר הולכים ומזדקנים. לא מגיע להם שתערב אותם בתוך הבעיות הפרטיות שלך.
כמו תפריט במסעדה: בעיות של ארוחות בוקר, עסקיות, קינוחים, הכל מסודר ומוסבר ומנומק. לכתוב ולתאר זה החלק הקל, אך מה עושים עם זה עכשיו? להודות בפה מלא בבעיות בשבילי זו הדרך הקלה, השאלה מה אני עושה עם זה עכשיו? להודות שאתה נמצא בבעיה, זה כבר חצי הדרך אל הפיתרון, אבל מה אם אני עיוור לאותו פיתרון, כי אני לא יכול לראות אפילו יום אחד קדימה. הכל זה רק היום. בלי תוכניות, בלי עתיד, לבד.
אולי הבדידות זו גם בעיה. אולי הלבד מסתיר בתוכו כאב ועצבות או חוסר הרצון להתמודד עם צרות של אחרים ולהשתתף בכאבם. מאז ומעולם הרגשתי טוב עם הלבד שלי ואפילו שהשנה חגגנו אני ובן זוגי, 6 שנים לזוגיות נפלאה, עדיין זו מערכת יחסים על מרחק של שבוע ימים ומפגשים רק בסופש"ים.
הלוואי, וזו תפילה שאני יכול לשאת בלב שלם, שאני אוכל לזהות את כל בעיותיי שהן בעצם אחת, אותה גברת בשינוי אדרת, ולפותרה. אמן.