בריונות :\

אני קמה בבוקר , ליום חדש . יודעת מה מצפה לי בבית הספר , מתלבשת בחוסר רצון , ויוצאת לבית ספר. אני נכנסת לכיתה , והנה זה מתחיל .
זה ככה כבר מכיתה א' .
"הנה השמנה הגיעה "
"מכוערת"
"אל תתקרבו אליה , אתם תדבקו "
"למה היא נולדה בכלל ? היא לא מועילה בכלום "
"זונה "
"כלבה"
"תראו איך היא נראית "
הם לא מבינים , שכל מילה פוגעת .
אני מתיישבת במקום שלי . המורה נכנסה לכיתה והתחילה ללמד .
ואני רק חושבת , למה זה מגיע לי? מה עשיתי לא בסדר ? מה אני אשמה , שאני לא רזה כמוהם? שאני לא יפה כמוהם? שאני לא חכמה כמוהם ?
השיעור נגמר . כולם יצאו להפסקה , נכנסתי לשירותים ישבתי על הרצפה ובכיתי , פשוט בכיתי .
חבורת בנות נכנסה לשירותים " הו הנה היא מתבכיינת עוד פעם " . הן אמרו בלגלוג וצחקו .
אם הן רק היו יודעות מה עובר עליי , מה אני מרגישה.
השפלתי את ראשי ויצאתי מהשירותים , נכנסתי לכיתה וחיכיתי עד שתיגמר ההפסקה.
לא עבר זמן רב ונשמע הצלצול , כל התלמידים נכנסו לכיתה. הוצאתי את הספרים והתכוננתי לשיעור.
ה'מנהיג' של החבורה ניגש אליי . " למה את טורחת בכלל ? מילא לא ייצא ממך כלום" אמר וזרק את הספרים על הרצפה . ניסיתי לקום להרים את הספרים , לפני שהספקתי, רגל נשלחה לכיווני , הוא בעט בי. סתם ככה. זה כל כך משפיל .
כל ילדי הכיתה התאספו סביבנו במעגל גדול " מגיע לה! "
" תרביץ לה ! "
"תראה לה מה זה ! "
"תכסח את הזונה הזאת "
הוא בעט ובעט כבר לא יכולתי . ניסיתי לקום , אך מיד הצטרפו אליו עוד כמה חברים .בכיתי , התחננתי שיעזבו אותי . עד שהמורה נכנסה לכיתה , וכולם רצו למקומות שלהם.
קמתי מהרצפה , מושפלת , מלאת חבטות וסימנים , ארזתי את חפציי ויצאתי מהכיתה .
" נועה ! תחזרי לכאן ! מה קרה ? " שמעתי את המורה אומרת . כל התלמידים שתקו . " מי יודע מה קרה לה ? " " כלום לא קרה לה , את לא יודעת שהיא צומי ? .. " ענתה אחת הבנות המקובלות. שהמורה כל כך אוהבת.
לא עניתי לה , טרקתי את דלת הכיתה והלכתי הביתה בבכי . הוריי בעבודה עד שעה מאוחרת. לא יכולתי לסבול יותר את ההתעללות הזאת .כתבתי מכתב פרידה להוריי .
"אני מצטערת , כל כך מצטערת . אני לא יכולה לסבול יותר . אתם לא יודעים מה עובר עליי .הלוואי שזה היה אחרת , אני אוהבת אתכם , ואת ניב ואת רון , לא יכולתי לבקש אחים טובים מהם .אבל אני לא יכולה יותר . אני סובלת את זה כבר מכיתה א' . אני לא יכולה . "
לקחתי סרגל והתחלתי לחתוך את הורידים . התחלתי לחנוק את עצמי , לא היה לי אוויר . לקחתי חבל קשרתי אותו סביב הצוואר וחנקתי את עצמי .נפלתי על הרצפה , נושמת בקושי . אבל בקושי זה לא מספיק ,העיניים שלי נעצמו לאט לאט , מתתי.
הוריי חזרו הביתה .
"נועה ! " צעקו , מחכים לתשובה .
" נועה! " קראו שוב .
הם חשבו שאני ישנה ונכנסו לחדרי .
הם גילו שאני לא שם , ונכנסו לחדר של אחי , אולי אני משחקת במחשב שלו ?
גם שם לא הייתי .
אמי נכנסה למקלחת , המומה , לא מעכלת , היא נפלה על ברכיה , בוכה , רואה את הסימנים שעל גופי . מנסה לקרוא לאבי אך לא יכולה להוציא הגה מהפה.
אבי נכנס למקלחת , רואה את אמי בוכה , הוא לא מאמין למראה עיניו .
הבת שלו , הבת הקטנה שלו , זו שהוא כל כך אהב , שרועה על הרצפה , ללא רוח חיים . עם חבל סביב הצוואר , מלאה בדם . כשלידה מכתב . הם קראו את המכתב , ובכו.
נהרסו להם החיים .
אימא ואבא נכנסו לדיכאון , בגלל כמה ילדים , שחשבו שהם יותר טובים ממשהו , והחליטו להרביץ לו , להשפיל אותו .