בשביל מה אנו חיים?

בס"ד
בסך הכל ניסיתי לעשות משהו טוב!! למה כל פעם שאני מנסה לעשות משהו טוב יוצא בדיוק הפוך?! אני לא יודעת, אולי בגלל שפורים היום אז זה עשה את שלו, אבל לא זה לא!! כי זה לא רק היום! מה כבר רציתי?! לארגן הכל לבד, בלי לבקש ממנה עזרה?! עשיתי את זה בשבילה , רציתי שסוף סוף כשיש לחברה הכי טובה שלי חופש אז שתנצל אותו , תנוח קצת , תישן, ראיתי כמה היא מותשת ועייפה אתמול והעדפתי לארגן את המסיבה בעצמי, בלעדיה ,ושרק תבוא ותהנה ממשהו מוכן, אבל לא היא לא תחשוב שהחברה הכי טובה שלה רוצה בטובתה , רוצה לעשות לה טוב! היא תגיד: " חשבת על כל האנשים בעולם חוץ מהחברה הכי טובה שלך" ,עכשיו היא גם אומרת שהיא מעדיפה שנתרחק שכבר לא נהיה חברות כ"כ טובות , שזה כבר לא מסתדר יותר , היא אומרת שזה לא מהיום, זה משהו שכבר נמשך הרבה זמן , היא אומרת שכבר לא באמת אכפת לי ממנה ושהיא אוהבת אותי המון , אבל זה פשוט כבר לא זה! היא אומרת : "השתננו…" , היא לא ,היא לא מבינה שאני לא יכולה לתת לה ללכת , לראות אותה הולכת ומתחברת לבנות ארחות ולחברות חדשות , אני פשוט לא יכולה ! היא חלק ממני !! אני לא יכולה ללת לה ללכת ! , ניסיתי להתקשר אליה ולשלוח הודעות , אבל היא לא ענתה, עד שהיא החזירה לי הודעה ובה היה כתוב : "אם את אוהבת אותי את צריכה לכבד את ההחלטה שלי.." אבל אני לא יכולה!! היא לא מבינה שאני לא יכולה !! זה חזק ממני!! , אני אתן לה את שארית החופש שנישאר לחשוב וניראה מה יהיה , קשה לי הלבד הזה! קשה מאוד!

בס"ד
יום למחרת היה קצת מוזר ,למרות שהחלטתי לתת לה את החופש לעצמה, לחשוב קצת לבד , לא יכולתי, והחלטתי ללכת אליה , ציפיתי שהיא "תעיף" אותי מביתה עם מבט זועף , אבל היא פתחה ת'דלת אמרה היי והזמינה אותי להיכנס, נכנסתיי וחיכתי שתתחיל הצעקה , העצבנות וכל דבר שקשור למריבה, אבל היא אפילו לא הזכירה את מה שקרה אתמול כאילו שום דבר לא קרה , כמובן שגם אני לא אמרתי כלום , והמשכנו בדברים הרגילים , דיברנו קצת , אכלנו , התארגנו והלכנו לעוד כמה חברה ,בכל אופן אתמול כשחשבתי שזהו החברות ניגמרה , בכיתי כל היום וכתבתי לה מכתב על מה שקרה ועד כמה אני מצטערת , רציתי שנשב ביחד וניקרא אותו במהלך היום ,נדבר על מה שקרה ואיך מתגברים על זה וממשיכים הלאה, אבל בגלל שכמו שכבר אמרתי, לא היה שום זכר למריבה , התלבטתי אם להביא לעדן ת'מכתב ,בסוף קצת לפני שהלכתי , נתתי לה ת'מכתב , אמרתי לה שתקרא אותו וכשתסיים תקרע אותו לחתיכות קטנות ותזרוק לפח.

קשה לי , קשה לי מאוד , אני מנסה להיות חזקה מבחוץ אבל אני כולי שבורה מבפנים אני רק בת 16 , אני לא מבינה , מה כולם רוצים ממני , לא רק שקשה לי עם עדן עכשיו , אמא שלי , הבן אדם שהכי אמור להבין אותי בעולם עושה בדיוק הפוך!! המערכת יחסים ביני לבין ההורים שלי דיי גרועה , אין יום ,פשוט אין יום שאנחנו לא רבות!! היא חושבת שהיא יודעת הכל ואני לא מבינה כלום מהחיים!! מה ניראה לה?? שלי לא קשה בדיוק כמו שלה קשה? , כל היום היא מתלוננת עד כמה רע לה עם אבא ושהיא כבר מזמן רוצה להתגרש! נו אז יאלה למה היא מחכה ?!?! למה כל הזמן אני צריכה לשמוע אותם רבים , למה רק אצלי בבית יש כ"כ הרבה רעש, למה כל יום חייב לקרות משהו , לפעמים אני מרגישה שפשוט אינלי ילדות , אני תמיד מנסה להיראות במיטבי , לחייך כל הזמן ולשחק אותה כאילו החיים דבש , אבל לא , הם לא!! אתמול לדוגמא קבעתי עם עדן בשעה 17:00 אבל ברור שאמא שלי היתה חייבת להרוס הכל , בדיוק כשתככנתי לצאת מהבית היא התחילה לצעוק עלי שאני לא עושה כלום בבית הזה!! שאני כל היום רק מתאפרת , ומסדרת את השיער מול המראה , היא צרחה עלי ואמרה לי שעד שאני לא מנקה ת'מטבח , שוטפת כלים ומקפלת ת'כביסה , אני לא יוצאת מהבית!! " למה לא?! , היתה מוסיפה עוד משהו" התחלתי לבכות ואמרתי לה שאני חייבת ללכת כי כבר קבעתי , אבל זה לא באמת עניין אותה , לא היתה לי ברירה , עשתי את כל מה שהיא ביקשה ויצאתי מהבית באיחור של שעה . ניסיתי להתקשר לעדן להסביר לה מה קרה אבל היא לא ענתה , אח"כ שפגשתי אותה , שאלתי אותה למה היא לא עונה לי בפלאפון , אבל במקום לחשוב שאולי משהו קרה לי , כמו שבאמת היה , היא התחילה לבכות ולהגיד " את רואה , אמרתי לך שזה כבר לא זה , החברות שלנו היא כבר לא מה שהיתה" . ומה, מה יכולתי להגיד ?! שלאמא שלי יש התפרצויות זעם?! אוף אני פשוט לא יכולה יותר!! לפעמים אני חושבת שעדיף כבר למות , הרי בכל מקרה אני לא יהיה חסרה לאף אחד , להיפך אני יעשה להם טובה..
אני כבר לא יודעת מה לעשות יותר!! כן אני יודעת שאני נשמעת קצת "רגשי" ,אני מרגישה שאני חייבת לדבר עם מישהו ניטרלי , מישהו שלא יודע עלי כלום , מישהו שלא יכול לשפוט אותי ,ושבפניו אני יוכל לפרטק את כל העצב והכעס שבי , בלי להרגיש לא נעים עם זה , קשה לי עם מה שקורה , אני כבר לא יודעת מה לעשות יותר , איך להתנהג ואיך להרגיש,
למה כל דבר אני חייבת לקחת ללב?! למה כל דבר חייב להיות אצלי כ"כ מסובך ?!

בס"ד
מנסה לא לחשוב יותר מידי על מה שקורה לי מבפנים , אני מקווה שסוף סוף היום יהיה לי יום רגיל כמו לכל נערה בת 16 , שהולכת לבצפר , לומדת , ניהנת עם חברים ופשוט חיה את את החיים שלה , "זורמת"..
יש לי מתכונת בלשון השבוע אני חייבת ללמוד!! כי אין לי מושג על מה המורה מדברת כבר חצי שנה!! אבל מה שהיו חייבים לשים לנו ת'מתכונת יום אחרי יום העצמאות , בקיצור פשוט אמרו לנו " אל תיהנו ביום העצמאות , תשבו בבית ותחרשו ללשון , אלא אם כן אתם רוצים להיכשל כמובן!! "
יום העצמאות הגיע , בערב יצאנו כמה חברה לבלות ,עשיתי החלקה בשיער , לבשתי שמלה קצרצרה שהדגישה בדיוק את כל מה שצריך ונעלי את נעלי העקב השחורות שלי , בבר שמתי לב שדן מסתכל עלי , וכל פעם שאני מדברת עם מישהו הוא מנסה להקשיב , היתה לי שיחה ממש ארוכה עם דן לפני שבוע בערך ובטח הוא חושב שיש בינינו משהו .. ת'אמת שדן ממש חמוד , יש לו עיינים כחולות , יפות כאלה שכל פעם שאת מסתכלת עליהם , את מסתנוורת מחדש , ושיער חום כהה ,אבל הוא לא כ"כ הסגנון שלי , בכל מקרה תמיד נחמד שמישהו חושב עלייך או שלפחות ככה זה ניראה .
אם שואלים אותי מה אני חושבת לגבי בנים , אז תכלס אני פשוט חושבת שזה לא הזמן עכשיו , אני באמת בטוחה שכמה שבן יכול להגיד לך שהוא אוהבת אותך , זו לא אהבה אמיתית , אין מה לעשות , זאת עובדה שחברים בגיל הזה , זה סתם עניין של פוזה , למרות שאני חייבת להודות שזה כיף להרגיש שיש מישהו שאוהב אותך , ואת אוהבת אותו , זאת הרגשה כזאת שאי אפשר להסביר , רק אם אתה באמת מאוהב אתה תבין למה אני מתכוונת, בגלל זה אני רוצה שההרגשה הזאת תהיה אמיתית , אני רוצה שההרגשה הזאת והאהבה הזאת תהיה עוצמתית ועכשיו זה לא יקרה.

בס"ד
המתכונת בלשון הלכה גרוע ,הייתי בטוחה "שלא ילך משהו " אבל לא ידעת עד כמה…
אחחח אני פשוט צריכה להתחיל להשקיע , להפסיק לחשוב ולהתעסק עם כל הדברים שיש לי בראש ופשוט להתמקד במטרה, שכרגע היא להצליח בלימודים ולסיים עם תעודת בגרות מצויינת .
היום בבוקר קמתי מוקדם , עשיתי ביביסיטר לשכנה כמעט כל היום, חיכיתי וחיכיתי שכבר אני יסיים והיא תשלם לי , אבל כשהיא חזרה מהעבודה היא אמרה לי " זה יהיה פסדר אם אני ישלם לך ביום אחר ? " בסדר? ברור שזה לא בסדר !! זה מבאס , כל היום חיכית לכסף שאני יקבל בסוף היום ובסוף אפילו לא קיבלתי אותו , אבל מה כבר יכולתי להגיד לה ?!

יצא לי לחשוב אתמול הרבה , ממש הרבה , מה אניר וצה להיות בחיים ? לאיפה אני שואפת ? למה אני רוצה להגיע בסופו של דבר ? מה היעד שלי ? אבל פשוט לא מצאתי תשובה ,
אני מקווה שיום אחד , יום אחד אני אפקח את העייניים בבוקר , ויהיה לי חלום , תהיה לי מטרה לשאוף אליה , כי אם בעצם אין לי מטרות ושאיפות בחיים , אז מה שווים החיים ? מה הם ייתנו לי ? או מה אני ייתן / יישנה בעולם? הרי בסופו של דבר העולם הוא רק גשר , גשר ארוך מאוד , הגשר הזה מלא בהמון פיתויים , ניסיונות , ודברים שאמורים להפריע לנו להגיע לסוף של הגשר בהרגשה מסופקת אחרי שכבר השארנו חותם בעולם , חותם טוב , חותם שבשבילו נשלחנו מלחתחילה לעולם הזה….

סוף .