גזלייטינג חלק א’

13/10/2021 375 צפיות 2 תגובות

"נעים מאוד יקירה, שמי יוכבד, מה שמך ?", שאלה הפסיכולוגית.
"עלמה", ענתה הבחורה הצנומה בכיסא, תוך שהיא מסכלת את רגליה ועיניה מושפלות מטה.
"תרגישי חופשי, מתי שתרצי כמובן, לספר למה אנחנו נפגשות", אמרה יוכבד ברוך.
"אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי, את הזהות שלי..", ענתה עמליה.
"תוכלי לפרט?"
"למשל עכשיו בחוץ, אני לא יודעת אם יום או לילה."
"מה את רואה בחוץ? שמש או ירח?"
"אני רואה שמש, אבל תמיד כשאני רואה שמש אייל אומר לי שאני מדמיינת ובכלל כבר לילה!"
"ומי הוא אייל?"
"בעלי, זאת אומרת, עכשיו הוא הפרוד שלי, אנחנו נשואים 12 שנים, יש לנו 2 בנים מקסימים, הם כל העולם שלי".
"ומה את מרגישה כשאייל אומר לך שעכשיו לילה?"
"אני מרגישה שאין לי במה להיאחז, שאולי הפסקתי לראות טוב, אבל מצד שני אני שומעת כל כך הרבה רעש, אני רואה אנשים רצים ממקום למקום – זה לא קורה בלילה – נכון?"
"נכון, את צודקת. תוכלי לתת לי עוד דוגמא ?"
"אוי.. יש לי כל כך הרבה , אני , אמ, אה רגע!" קפצה לפתע עלמה מכיסאה.
"בשבוע שעבר רציתי לקחת את הרכב ליום ההורים של אוריקי שלנו בן ה-7, אבל אייל פתאום התפרץ עליי וצעק שיום ההורים בכלל בשבוע הבא!, וביום למחרת קיבלתי טלפון מהמורה מדוע לא הגעתי ליום ההורים. הסברתי לה שכנראה הייתה טעות והתנצלתי אבל הרגשתי בפנים שמשהו לא כשורה."
"זו הפעם הראשונה שאת מרגישה כך ?"
"האמת, שלא. הרגשתי כבר כמה פעמים מין תחושה מוזרה כזו. הרי איך יכול להיות שאני כל כך בטוחה במשהו ואייל מערער אותי? אולי זה נראה שאלו דברים קטנים, אבל פה הוא אומר ההפך ושם… ואז אני קמה בבוקר וכבר לא יודעת במה להאמין. אני מרגישה עייפה כל הזמן, חסרת אנרגיה. אפילו הילדים שמו לב שמשהו לא בסדר איתי" אמרה עלמה והתיישבה חזרה במקומה.
את יודעת, בגלל זה הגעתי אלייך. אף אחד לא יודע על זה. אני לא עצמתי עין כל הלילה, והחלטתי שמישהו נטרלי חייב להבהיר לי מה קורה! אולי מהעומס התחלתי לאבד שליטה…"
"לא איבדת שליטה יקירה. תוכלי לתאר לי את מערכת היחסים בינך לבין אייל?"
"הו בטח, אייל הוא , הוא אהבת חיי. הוא האבא הכי טוב שיכולתי לבקש לילדיי".
"יש ביניכם וויכוחים? ריבים? שפה לא נאותה, הרמת ידיים…. ?"
"הו… אייל מעולם לא הרים עלי יד, וגם לא על הילדים. הוא באמת אב נפלא, אבל … " לפתע נדמה היה כאילו נדלקה נורה מעל ראשה של עלמה, נורה דמיונית מהבהבת.
"אני מקשיבה", ענתה יוכבד.
"הרבה פעמים שאני אומרת משהו בנוכחות הילדים, או שרק שנינו ביחד, הוא מתחיל לשכנע אותי למה אני טועה ובפועל קורה משהו שהוא ההפך הגמור".
"איך הוא משכנע אותך?"
"הוא אומר לי שאני טועה, שאני מבולבלת ולא שמה לב לדברים, שאני לא מרוכזת ומדמיינת. פעם אחת הוא אפילו הכריז קבל עם ועדה שאני הוזה".
"ומה את מרגישה כשהוא אומר לך את זה ?"
"שכל ריב כזה אני מאבדת מעצמי עוד חלק קטן של שפיות.."
"יקירתי, את נמצאת במערכת יחסים לא בריאה" אמרה יוכבד בעדינות מקצועית.
"ואני בריאה?" שאלה עלמה בעיניים בוהקות.
"את בריאה, מי שלא בריא בסיפור שלנו הוא אייל, בעלך".
אנחת רווחה נשמעה בחלל החדר.
עלמה חייכה לרגע ומיד התאפסה.
"את לא עובדת עליי?"
"את חווה מערכת יחסים הבנויה על התעללות רגשית – מצד אחד בעלך נוהג כלפייך בחום ואהבה, ומצד שני הוא מערער אותך ואת נפשך. בכל פעם שזה קורה הוא גורם לך לאבד את זהותך, כל פעם קצת ובטוח. אנשים בסביבה הקרובה לא יכולים לשים לב לדבר מאחר וזה אף פעם לא קורה בנוכחותם.
למשל, אישה שמגיעה למקום העבודה עם פנס בעין – זה נראה חשוד נכון ?"
"נכון…" ענתה עלמה בספק הססנות ספק תמיהה.
"אך אישה שמערערים לה את הביטחון, ושוברים את נפשה כל יום קצת, לא תראה (לפחות בהתחלה) אי אילו סימני מצוקה, נכון?"
"נכון…" ענתה עלמה, הפעם ברצינות יתרה.
"הצעד שאת עשית היום הוא צעד ראשון וחשוב מאוד בדרך לקבל את עצמך בחזרה, אמנם מחכה לנו דרך משותפת לא קצרה אך תהיי בטוחה שלא אעזוב אותך עד שתזכי בעצמך בחזרה!"

עלמה חייכה. טון הדיבור של יוכבד, שהיה רך ונעים, הזכיר לה תקופות שלוות מפעם, והשרה בה מין תחושת ביטחון חמימה כזו שלא הייתה לה כבר שנים, ולראשונה בחייה מזה תקופה ארוכה הרגישה בטוחה מספיק להאמין בעצמה..

המשך יבוא…


תגובות (2)

אלימות נפשית היא כל כך נוראית, אהבתי מאוד לקרוא את הקטע. מפחיד שזה קיים.

14/10/2021 22:43

    תודה רבה :) ונכון, זו אלימות הרסנית לא פחות מאלימות פיזית, מקווה שמיום ליום זה פשוט ילך ויעלם מאיתנו :)

    15/10/2021 18:15
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך