גלגל של אוגרים.
ככל שאני קוראת יותר דברים, ככה אני מבינה יותר ויותר, שמי שלא אוהב את עצמו, אחרים לא יוכלו לאהוב אותו, וכנראה שגם הוא לא יוכל לאהוב אחרים. לא באמת. שזה די מבאס, כי זה אומר שאין לי סיכוי באמת לאושר, כי אני אף פעם לא אוהב את עצמי (כי אין מה), ואף פעם לא ארגיש אהובה.
אני חייה בגלגל של אוגרים. אני לעולם לא אגיע אל מה שאני רוצה, זה מתאר את החיים שלי במדוייק.
גם אף אחד לא יכול באמת להבין איך המוח שלי עובד, גם אני לא, ואני גם לא משתפת כמו שהייתי רוצה. אחרים היו רוצים שאשתף יותר, אבל אני לא רוצה לשתף, עדיף לשמור בלב, להתפוצץ, וחוזר חלילה.
הבעיה היא שאני לא באמת לא רוצה לשתף, דווקא בדברים הכי סתמיים, אבל שכרגע הכי מעסיקים אותי, הייתי רוצה לספר למישהו, אבל אין לי איך. כי זה לא קשור לכלום, וגם אין סיבה שידעו את זה. או שאני אומר את זה.
אני גם לא חושבת שזה יעניין מישהו.
אולי אני צריכה להתחיל פשוט לכתוב את זה?
את כל הדברים שלא מעניינים אף אחד?
זה יכול להיות מגניב.
כמובן שאני לא אעשה את זה, כי אני עצלנית חסרת תקנה, אבל נחמד לפנטז. בכללי. כדאי לכם.
תגובות (1)
את מעלה המון שאלות טובות. את גם מתארת מחשבות ורגשות קשים. אולי כדאי להתחיל מהפשוט למורכב. לשתף את כל הדברים היא בהחלט משימה לא פשוטה לאדם עצלן. שווה אולי להתחיל מלשתף משהו אחד.
האם זה מעניין מישהו? זה בטוח מעניין לפחות מישהו אחד. אני זוכר שקראתי פעם ראיון עם מאיר שלו (והוא יסלח כי אני לא אצטט במדויק); ושאלו אותו מה גרם לו להתחיל לכתוב, והא ענה שמאד רצה לקרוא סיפור שיעניין אותו, ובסוף החליט לכתוב אותו.
הרבה פעמים אני שומע אנשים מדברים על כדורגל, דגמי מכוניות, והדברים האלה לא מעניינים אותי. אקטואליה היא נושא שמעניין הרבה אנשים. אני חותר לזה שפחות כדאי לחשוב מה מעניין אנשים אחרים. תכתבי על מה שמעניין אותך.
לכתוב דברים סתמיים ולשתף מחיי היומיום זה נחמד, בטח לא מזיק. דברים יותר מעניינים הם למשל משהו שמטריד אותך, משאיר אותך ערה בלילה, מחשבות טורדניות.
דבר אחרון. לאהוב את עצמך זו באמת משימה לא פשוטה לכולם. מהדברים שכתבת בעבר, נוצר הרושם שאת מאד ביקורתית כלפי עצמך, אולי אפילו כועסת על עצמך. זה משהו ששווה לברר.
בהצלחה.