ג׳

שחר.נ. 14/12/2016 612 צפיות תגובה אחת

כמעין מירוץ נגד החיים, רק לנשום.
טאצלי כל נשימה כבדה.
מטישה, לפעמים גם כואבת.
מאיימת להבקיעה את שערי הדמעות.
נשימה כבדה כבר שבוע, אני עוד רגע מטמותת.
קורסת תחת המשקל הכבד שתחת נשימתי.
מנסה לנשום חזק יותר למלא את הריאות, את חללי האוויר שלי אך ללא הצלחה. ידיים שקפוצות לרגע, ממוססות את העולם, מכבות לפידים, כאש בשדא קוצים. צוללת עמוק. נושמת, לא נושמת.
לא נושמת.
כבר קשה לי לנשום,
כבר נמאס לי לנשום.


תגובות (1)

אהבתי את הכתיבה. קטע יפה

18/12/2016 16:52
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך