האיש שלי…סיפור בהמשכים. על כל צפייה בסיפור יתקבל עוד פרק.

הבטתי במראה ,לא ראיתי פנים לא ראית את עצמי, "פיצה האט" היתה עמוסה אנשים, ילדים, נשים,
נערות ונערים , דתיים וחילונים עם ילדים בעגלות , ערב, מוצאי שבת,ערב חודש ספטמבר החמים,
מחר ערב ראש השנה, אני לא מרגישה את החג עדיין אין כאן את האוירה ,למרות שכל החנויות פתוחות מציגות את תכולתן על המדרכות , הרחובות הומים באדם ,הכבישים פקוקים,
ריחות בישול עוליםמחלונות הבתים, בבנין מעל הפיצה, ועדיין אני מחפשת את עצמי במראה..
חסרת מבע,חסרת פנים,
"נו אמא מתי הפיצה מגיעה כבר?" שאלה שירה הקטנה,ומעירה אותי לרגע מהאישה שבמראה.
"כבר מגיעה הפיצה, אל תגעו במלחיות הן ישברו " אני אומרת.
המגש הגיע , הם לוקחים פיצה , ארבעת הזאטוטים שלי,היא חמה מידיי הם נושפים עליה שתתקרר
"שלי יותר גדולה" אומרת שירה לאחיה שחר.,
"די שירה כל הפיצות אותו דבר"אני אומרת
"אמא, למה את לא אוכלת פיצה?"שואלת הדר הילדה הגדולה שלי.
"לא אוהבת" אני עונה . מי יכול בכלל לאכול משהו במוצאי שבת? אחרי הסיגריה הראשונה של צאת שבת ,אחרי שלא סתמתי את הפה כל השבת , הדגשל שבת עם בערך חצי חלה מתוקה, לבורקס בכבד קצוץ עם רוטב פטריות חם, ואז ארטיק קרח בטעם אננס ואפרסק מתוק של סוף הקיץ ,וחתיכת מלון שנשכחה במקרר ,
קדימה לסיים "אני קוראת "יש לי הר כביסה לקפל..
"אני צריכה חזיות "קראה הדר……