הבלוג שלי-פרק 2 "מפענחים את הצופן"

כל מה שמצאנו בתוכן המיילים היו כל מיני מילים
חסרות משמעות, כמו 'גשגלגוגםג'. לא הבנו כלום.
לפתע, ,מילמל רמי: "שלום…"
"מה אמרת?" שאלה אותו שירי.
"שלום!" ענה לה רמי, "עליתי על זה!"
"מה?" אמרתי, "תסביר לנו!"
אני לא רגילה שרמי מביא הברקות כאלה,
הוא גרוע בלימודים וכל מה שמעניין אותו זה כדורגל.
"פשוט. תורידו את הגימ"לים ותגידו את מה שיצא!"
הסביר רמי, עם מבט מחוכם על הפרצוף.
איזה שוויצר!
"שלום!" קראנו כולנו.
"בכל הודעה יש מילה אחת, נכון?" אמרתי.
"אז פשוט נחבר את כל המילים לפי סדר המיילים שנשלחו!"
המשיכה אותי שירי.
אחסוך מכם את הפרטים,
ופשוט אגיד לכם את המשפטים שהתגלו:
"שלום לך, את בטח ממש כועסת עליי.
נראה לך, שאגיד לך איפה אני נמצא?
אבל אתן לך רמז קטן,
אני נמצא ביער הכי קרוב אלייך.
ביי, מתוקה."

"איכס! אמרתי, "הוא קרא לי מתוקה!"
"הרמז שלו כל כך חושף אותו," אמר אלעד,
נמצא אותו תוך שניות!"
"תחפש מפה בגוגל." אמרה שירי.
"אוי ואבוי!" קרא אלעד,
"יש ארבעה יערות סביב העיירה שלנו!"
"אבל איזה יער הכי קרוב?" שאלתי.
"אני אחפש." אמר אלעד.
"אתם משעממים אותי!" אמר רמי,
ניגש לסלון, לקח קורנפלקס
והלך לצפות בטלויזיה.
כאילו שהיינו צוות הבידור שלו.
"בואי." אמרה לי שירי והצביע על רמי,
אבל אני נשארתי במקומי
וחיפשתי את היער ביחד עם אלעד.