הבלוג שלי-פרק 3 "מתכננים תוכנית"

"אוף," אמר אלעד, "לא כתוב איזה יער הכי קרוב לפה בשום מקום." "תסתכל במפה, אולי רואים משם." אמרתי. "בדקתי כבר, אם היה אפשר לראות, כבר היינו יודעים." ענה לי אלעד. "תנוחו קצת," אמר רמי, "בואו, תראו טלויזיה." אלעד הסתכל אליי במבט שאי אפשר לסרב לו, אז אמרתי: "טוב, בסדר." והוא פלט: "יש!". התיישבתי על יד שירי ואלעד העביר לחדשות באמצע התוכנית של רמי. רמי כעס ואמר: "תחזיר את השלט! אני רוצה להמשיך את התוכנית!" "אני רוצה להתעדכן במה שקורה בעולם, אחרי זה תקבל את התוכניות המטופשות שלך בחזרה!" אמר אלעד. "ששש…," אמרתי, "תשמעו מה הוא אומר." הם הפסיקו לריב והפנו את מבטם לאיש בחליפה שבטלויזיה. האיש אמר: "יש דיווח על האקר שפורץ לאתרים, אנא, אם אתם נתקלים בו, הזהרו ממנו. ההאקר נמצא כרגע בסביבת יער הזורע. נעבור לדיווח על…" יותר מזה כבר לא הקשבתי. "ההאקר נמצא ביער הזורע!" אמרתי, "אני וההורים שלי נוסעים לשם עוד כמה ימים,לעשות פיקניק!" "יש!" קראה שירי. "איזה כיף!" אמר אלעד. כולנו הסתכלנו על רמי. "מה?" אמר רמי. "לא הקשבת?" שאלה שירי בכעס. "לא, הייתי עסוק בלשחק באייפד, מה קרה?" ענה לה רמי. אני ושירי גלגלנו עניים והסתכלנו אחת על השנייה. "אמרו בחדשות שההאקר נמצא ביער הזורע!" אמר אלעד. "וואו," אמר רמי בבוז, "ואיך אתם יודעים שזה ההאקר שלנו?" "אמרו שהוא פורץ לאתרים." אמרתי. "נו, אז מה?" אמר רמי, "זה יכול להיות כל האקר." איזה הורס שמחות. "וחוץ מזה," הוסיף, "איך אתם יודעים שהוא יהיה דווקא באיזור שלינוי והמשפחה שלה תהיה?" "עדיף להיות אופטימים, היער הזה קרוב לכאן, ולכן נוכל ללכת לשם כל יום." אמרתי. לפתע, הסתכלה שירי על רמי בחשדנות, ואמרה: "אז כן הקשבת! אם לא היית מקשיב, לא היית יודע שלינוי הולכת ליער הזורע, אני צודקת?" "אני מקשיב לכל דבר חוץ מלחדשות." אמר רמי. כן, בטח. "טוב, אנחנו חייבים לתכנן תוכנית!" אמר אלעד. "אני יודע! יש לי תוכנית!" קרא רמי. "מה?" שאלנו כולנו. "אתם תחשבו על תוכנית, ואני אשחק באייפד." כולנו גלגלנו עניים ונעצנו ברמי מבט זועם. "אני אדפיס את המפה." אמר אלעד. "אוקיי, אמרתי, אני אשכנע את ההורים שלי לקחת אותנו אל היער." "בסדר, אני אסרוק את הצד הזה של היער, שירי את הצד הזה ואת את הצד הזה." אמר אלעד וסימן את המקומות במפה. "רגע," אמרתי, "מה עם רמי, הוא לא בא?" "לא נראה לי שהוא רוצה." ענתה שירי. "יש לנו בעיה, ההורים שלי לא יתנו לנו להסתובב כל כך רחוק." אמרתי. "יש גן משחקים קרוב למקום הפיקניק שלכם?" שאל אותי אלעד. "כן, למה?" עניתי. "נוכל להגיד להם שאנחנו משחקים מחבואים בגן שעשועים, ושלא יבואו, אחרת יפריעו לנו, אבל בעצם נלך לכיוון הגן וכאשר נהיה מספיק רחוקים, נתפצל ונשמור על קשר בעזרת הפלאפונים." אמר אלעד. "אני לא חושבת שיש שם קליטה." אמרתי. "לא נורא," אמרה שירי, "יש לי מכשירי קשר בבית." אני ואלעד הסתכלנו על השירי. לילדה המפונקת הזאת יש מכשירי קשר בבית? "מה? אמרה שירי, "ההורים שלי קנו לאחותי הקטנה מחו"ל." אני ואלעד צחקנו. "אוי," אמרה שירי במבט עצוב, "לא חשבתי על זה." "מה קרה?" שאלנו אני ואלעד. "יש לי רק בגדי מעצבים, אין לי בגדי שטח, הם יהרסו!" יללה שירי, "ובטח יש שם גם יתושים, קוצים, ואבנים קטנות שתמיד נכנסות לנעליים!" אני ואלעד הסתכלנו אחת על השני והתפקענו מצחוק! "אל תדאגי, שירי, אני אשאיל לך בגדים." אמרתי והמשכתי לצחוק. שירי שלבה ידיים ונעצה בנו מבט זועם.