הבלוג שלי-פרק 5 "בית חולים"

התעוררתי בבית חולים. אני שומעת נשימות כבדות, כנראה שלי.
הכל מטושטש, אני לא רואה כלום. פתאום חשתי בכאב ראש נוראי.
"היא מתעוררת!" קרא מישהו, אני לא יודעת מי.
"לינוי, את שומעת אותי?" שאל עוד מישהו.
מצמצתי מספר פעמים כדי להבהיר לי את התמונה, וזה עבד.
ניסיתי לענות, אבל הייתי חלשה מידי.
"לינוי?" שאל רמי בעיניים אדומות.
ניסיתי להזיז טיפה את הזרוע כדי להראות לו שאני שומעת, שהתעוררתי, אך, לא הצלחתי.
אלעד שכנראה שם לב שאני ממצמצת,
אמר בהתלהבות ובשמחה: "היא התעוררה!"
"איך את מרגישה?" שאלה שירי.
ניסיתי לענות אך, יצא לי גמגום משונה: "ל… לא… כ…"
"נראה לי שלא טוב." אמרה שירי בצער והניחה את ידה על מיטתי.
הצלחתי להזיז את ידי אל ידה של שירי.
שירי הרימה את ראשה אלי, וראיתי שהיא בכתה.
לפתע, נכנס רופא אל החדר ואמר משהו לאלעד, לשירי ולרמי.
הם יצאו מהחדר. לא רציתי שיצאו, רציתי שישארו ויגידו לי מה קרה.
הרופא התחיל להתקרב אלי ולא ידעתי מה לחשוב, אם הוא עומד לעשות לי משהו רע, או לספר לי מה קרה.
כשהרופא הגיע אלי הוא נעצר, ומאז אני לא זוכרת מה קרה.
כשהתעוררתי הופתעתי לגלות שאני בבית, במיטה שלי.
אז כל זה היה סתם חלום? זה לא קרה באמת?
ניסיתי לקום, אך לא הצלחתי.
מה קורה פה? מישהו מוכן להסביר לי מה קורה פה?
למה אני לא יכולה לזוז? ואיך כל זה קרה?
"בוא, מאמי, היא מתעוררת!" אמרה אימא שלי כשנכנסה לחדר.
"אוי, איזה יופי!" קרא אבא שלי.
"איך זה קרה לי?" שאלתי, והופתעתי מעצם זה שהצלחתי לדבר.
"אני לא יודעת, מותק, מצאנו אותך מעולפת בשביל שקצת אחרי גן השעשועים שביער הזורע." ענתה לי אימי.
לפתע, נזכרתי בכל, ביער, בחיפוש ובבית העץ.
"איפה שהתעלפתי, ראיתם במקרה בית עץ ישן?" שאלתי.
"לא," אמרה אימי, למה את שואלת?"
"סתם." עניתי.
זה ממש מוזר. הדבר האחרון שאני זוכרת הוא בית העץ.
"אבל הכי חשוב," אמרה אימא שלי, "איך את מרגישה?"
"עדיין יש לי כאב ראש, ואני עדיין לא מסוגלת לזוז." אמרתי.
"אוי," אמרה אימא בעצב, "אולי תנוחי קצת? זה יעזור לך…"
"בסדר." אמרתי, ושקעתי בשינה עמוקה.