החיים כחיפוש

אנחנו כל הזמן מחפשים משהו ולא מוצאים אותו. בכל שלב בחיים אנחנו מחפשים את הסיום שלו. את התיכון שנאנו עד שהגענו לצבא ואז התגעגנו ואפילו הבגרות במתמטיקה נראתה בדיחה. שהשתחררנו ועבדנו כמו חמורים נזכרנו בלילות ששמרנו קפואים מקור ביחד באיזה חור ולא ידענו למה ועל מה וזה לא היה נראה רע כל כך. המשכנו לעבוד וחיכינו לצאת לפנסיה. סוף סוף עצמאות כלכלית.עושים מה שרוצים. אבל כשישבנו לבד בבית והבנים לא החזירו צילצול רצינו לחזור רק לכמה רגעים להיות המנהלים שכולם הקשיבו להם והעריכו אותם. כשהתולעים כבר סיימו לאכול את הבשר המרקיב והעצמות התפוררו ידענו שלא חיינו. אבל אם היינו חוזרים אחורה. מה היינו משנים? מה בכלל היה אפשר לשנות?