החיים עם מגבלה הם חיים מזרים 2 – הומור שחור
רכזת: (קראת לנתאל)
(נתאל נכנס שעון על מקל הליכה. עם תיק על הגב היא רצה ומושיטה לו את המרפק שלה, הוא אוחז בה, והיא מובילה אותו למקום שבו אני ישבתי)
רכזת: תכירי זה נתנאל, החונך שלו עזב אותנו באמצע היום כדי להתכונן לבגרות שיש לו שבוע הבא
אני: אוקיי, נעים מאוד! מה נשמע?
(הוא מתחיל לענות וקצת מגמגם. הרכזת קוטעת אותו באמצע והיא ממשיכה לדבר)
רכזת: כמו שאת יכולה לראות לנתנאל יש לקות ראיה.
אני: כן אני יודעת אבל אולי כדאי שאני אכיר אותו קודם (בשוק מהמהירות של הרכזת)
רכזת: את מסכימה לעזור לו נכון? יופי (לא באמת מחכה לתשובה) חכו שנייה (יוצאת וחוזרת לאחר שנייה של מבוכה. עם אוזניה ומדונה. היא מוושטה את האוזנייה לנתנאל) יהיה עכשיו סרט, אוקי? וזה מעין מכשיר מיוחד כזה שאת יכולה לדבר ולהסביר לו מה קורה בסרט. זה לא יפריע לאף אחד רק נתנאל שומע את זה. בואו שלא תפספסו (מושיטה לי את המדונה מדליקה אותה ומניחה אותה על הברכיים שלי) אתם תצטרכו לשבת אחד ליד השני כדי שזה יעבוד….
נתנאל: טוב…
(יוצאים)
(על הבמה כמה אנשים בשורה יושבים עם הפנים למקרן אני ונתנאל נכנסים הוא שעון על מקל הליכה. עם תיק על הגב ואני מגלגלת שנינו נעצרם בקדמת הבמה חשוך)
נתנאל: את יכולה בבקשה לעזור לי יש פה הרבה אנשים ואני מפחד להיתקל בהם
איך הרבה יש פה רק שורה אחת של נשים בוא נלך לאט לאט ויהיה בסדר
די נו תביני אותי אני לחוץ
אני: טוב נו איך לעזור לך?
נתנאל: פשוט תתמכי בי במרפק, כמו שנעמי עשתה מקודם זוכרת
אני: איך אני אמורה לתמוך בך במרפק עם היד אם אני צריכה לגלגל את עצמי?!
נתנאל: תרגעי אני בכלל לא יודעתי שאת בכיסא אני לא רואה את יודעת, ונעמי אפילו לא הציגה אותך. וגם לא את המגבלה שלך… אני בכלל לא יודע איך קוראים לך?!
אני: טוב, טוב, תרגע, שכחתי שאנחנו בכלל לא מכירים. אז קודם כל נעים מאוד אני נועה.
נתנאל: נעים מאוד נתנאל
(נתנאל מנסה במשך רגע ארוך למצוא את ידי כדי ללחוץ אותה וללא הצלחה. אני מגחכת ומתקרבת אליו. מושיטה ידי ללחיצה ומחכה. והוא שוב מנסה לחפש אותה.)
אני: הינה (אני אוחזת בידו ומכוונת אותה לכיוון ידי שמחכה ללחיצה ולבסוף ממש עושה את פעולת הלחיצה בשבילו)
אני: עכשיו איך לעזאזל אני גם יובל אתך לאט לאט וגם יגלגל את עצמי? יש לי רעיון (אני מתקדמת מלפניו) תחזיק פה
נתנאל: איפה? אני לא רואה
אני: תושיט ידיים קדימה
נתנאל לאיזה גובה? אני לא רואה (עצבני ומדבר בקל רם)
אני: זה ממש מולך
נתנאל: מה נמצא מולי?! אומרים לך שאני לא רואה!
אני: תושיט ידיים קדימה בערך בגובה הכתפיים (הוא עושה כדבריה אבל קצת יותר מידי גבוה והיא מרימה את הראש כדי להסתכל מה קורה מעליה) לא, קצת יותר למטה, (עושה כדבריה) יופי, עכשיו יש מולך ידיות מחוספסות בצבע שחור של הכיסא גלגלים תחזיק אותם
נתנאל: מה זה משנה אם הם בצבע שחור אם אני לא רואה אותם!
אני: סליחה, שכחתי נתנאל נו! הסרט עוד מעט מתחיל!
נתנאל: טוב נו רק בגלל שאני ממש רוצה לראות אבל תזכרי שאני לא רואה!
(נכנסים ומתיישבים מוזיקה)
נתנאל: נו מה קורה התחיל? אני שומע משהו
אני: לא לא זה לא חשוב
נתנאל אוף נו! תגידי לי מה קורה אני לא רואה! ואני שומע מוזיקה
אני: לא קורה כלום, רוצה לשמוע מה קורה הנה כתוביות שם הבמאי לא יודעת זה משהו באנגלית
נתנאל: איי נו! אז אני אוכל בניתים (מוציא שקית חטיף מהתיק שלו פותח והכל נשפך עליו)
(אני צוחקת)
נתנאל: מה? מה! פספסתי משהו מה קרה?
אני: לא, לא כלום עדיין כתוביות
(השהיה)
אני: מתחיל, הוא מעיר אותה מלטף לה את הראש היא קמה ומחבקת אותו. הוא מחייך מתיישב על המיטה. ומושיב אותה על הברכיים שלו.
(נתנאל מנסה לאכול את מה שנשאר בשקית ומלכלך לעצמו את הפנים)
(אני צוחקת שוב)
נתנאל: נו מה! אני לא יכול להבין שאת לא מסבירה לי!
אני: כלום, הוא מנדנד אותה על הברכיים שלו ( תוך כדי צחוק)
(מוציא בקבוק מים מהתיק לידו מנסה לשתות וכל המים נשפכים עלו)
(אני נקרעת מצחוק)
נתנאל: די! אני לא יכול ככה יותר! את לא מסבירה לי! (צועק יוצא)
אני: ניסיתי אתם עדים לזה שניסיתי
(יוצאת)
תגובות (3)
מיה, שלום. יש משהו גולמי בסיפור שעובד ותחושה של פוטנציאל, אבל בגלל ריבוי שגיאות כתיב ותחביר מאוד קשה להבין (יותר בחלק הראשון), ואין זרימה של הסיפור.
יש גם שגיאות ניסוח, כמו לדוגמא זו, שלדמות המספרת יש (אם הבנתי נכון) כסא גלגלים, ואת רושמת "אני נעמדת מלפניו", כשאני מניח שאת מתכוונת "אני מתמקמת".
אולי כדאי להיעזר במישהו לבצע הגהה. בהצלחה.
קודם כל תודה רבה על הבקורת הבונה ועל התיחסות.
תודה על פירגון אקח לצומת ליבי דרך אגב אין זרימה של סיפור כי זה נכתב בצורה של מערכו אל במה באופן מכוון….
* מערכון